גיטין דף סט.

הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות

סט.מסכת גיטין69a
לברוקתי - חולי שבעין שקורין טייל"א: דשב חומרי - מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה: ונייבשיה בטולא - כלומר שלא מחמת שמש: תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה - שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו: תלתא מכחלי - מכחול הוא כנף עוף או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין: תלתא מכחלי - שלשה פעמים: לימלי - ישום בעינו: דאי לא - מיזדהר דלא לימלי טפי פקע עיניה: לשברירי דליליא - סנורים הבאות על האדם בלילה: שודרא ברקא - חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה: וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא - יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל: ונטרפו ינוקא חספא אבתריה - יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו: ויאמרו - לחש זה: אסא כלבא אכסא תרנגול - זקן כלב שוטה תרנגול: אומצי - חתיכות בשר: ונתבינהו ניהליה - בני הבתים להנך אומצי בצינורא דדשא: קלקלי - אשפות: ליפשוט - יתיר הקשר מרגלו: בבביתא דעיניה - בבבת עינו: סומקי - טחולים: אחספא דאומנא - כלי חרס מנוול שמקיזין לתוכו דם: ונימא ליה עוירא - לפתיחא הב לי ואיכול: פפי שילא כו' - לחש הוא: טעם דלי במי כסף - לחש הוא: אשלא דפוריא - חבל של מיטה: וקורטסא - נייר של מוכין: ומוריקא - קרוג: וסומקא דלולבא - דבר אדום הגדל בלולב: ונגדיל פתילתא - לשון גדילים יעשה פתילה מן הצמר: ולטמיש בחלא - ישרה בחומץ: וניגדביל - יגלגלנו באפר וידבק האפר בו: ונשדו עליה - דרך מרזב: סריך - נדבק הקש בדם: גילא - אישטריי"ס: כיון - דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה: אימר אתמוחי אתמח - כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד שמחובר לקנה של ריאה: כוני - מלא אגרוף: פירמא דסילקא - קניבת תרדים מצינדור"א: פרידא - מין עשב וי"א מדיירישר"ש: וכנגדן - כשיעור כל אלו: כנתא פטירתא - אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה: לככא - חולי השינים הפנימים: תומא יחידא - ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד: ונמרסיה - ישחקנו: אטופרא דאליונא - על צפורן של בוהן יד: ונזדהר לבשריה - שלא יגע אותו שום בבשרו: דקשי לחיורא - צרעת: לחינכי - אבעבועות הגדילים בגרון כמין גלנט ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן: חומתי כי ממרו - עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי: ועיקרא דחומתי - שורש החימום פילטרו: עדיף - לרפואה מממרו ממרו שבדמוני' לשון מורי: הני - חומתי וממרו: לאוקומי - החולי שלא ינפח יותר מדאי: לבשולי - האבעבועות שתקבץ לחה שלהן לתוכן שתהא יוצאה כשיבקעו אותו: פארי דריש נפיא - סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין: וטלפחי בעפרייהו - עדשים עם עפר שנתלשו בהן: ושבלוליתא - תלתן פינוגר"י: וחומרתא דכשותא - פרח שבכשות הומלו"ן: כאמגוזא - כשיעור אגוז: לפתוחי - האבעבועות של אשטרנגיילו"ן שיבקעו ותצא הליחה: לינפח ליה - בגרונו: בגילא דחיטתא - שהוא חלול ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה וינפח חבירו בראש האחר ויצאו השחלים ויפלו ויחנו על החולי: לאסוקי - להעלות בשר לרפאות הביקוע: מטולא דבית הכסא - מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות ומתוקנות כעין מושב: לברסם - חולי שקורין צוריי"ר והוא בא מן הראש דרך החוטם: כי פיסתקא דנשדור - כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא: חלבניתא דובשניתא - חלבנה מתוקה שקורין גלמא: תרוודא - כף: נטלא - כלי מחזיק רביעית: חמרא נקידא - יין צלול יפה שאינו אדום: וכי בשיל נשדור בשיל כוליה - זה סימן יהיה לך לכשיבשל הנשדור בידוע ששאר סמנין מבושלין לפי שהוא קשה:
לברוקתי– ליתי עקרבא דשב חומרי, ונייבשיה בטולא; ונישחוק תרתי מנתא כוחלא, וחדא מנתא מיניה; ולימלי תלתא מכחלי בהאי עינא ותלתא מכחלי בהאי עינא; טפי לא לימלי, דאי לא – פקע עיניה. לשברירי דליליא – ניתי שודרא ברקא, וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא; וניטרפו ינוקי חספא אבתריה, ולימרו ליה: ״אסא כלבא אכסא תרנגולא״; וליגבי שב אומצי משבעה בתי, וליתבינהו ניהליה בצינורא דדשא, וניכלינהו בקלקולי דמתא. בתר הכי, לפשוט שודרא ברקא, ונימרו הכי: ״שברירי דפלוני בר פלוניתא (שבקינהו) [לישבקוה] לפלוני בר פלוניתא, וליחרו לכלבא בבביתא דעיניה״. לשברירי דיממא – ליתי שבעה סומקי מגווא דחיותא, וניטוינהו אחספא דאומנא; וליתיב איהו מגואי ואיניש אחרינא מאבראי, ונימא ליה עוירא: ״הב לי דאיכול״, ונימא ליה האיך פתיחא: ״סב איכול״; ובתר דאכיל ליתבריה לחספא, דאי לא – הדרי עילויה. לדמא דאתי מנחירא – ליתי גברא כהן דשמיה לוי, וליכתוב ליה לוי למפרע. ואי לא – ליתי איניש מעלמא, וניכתוב ליה: ״אנא פפי שילא בר סומקי״ – למפרע. ואי לא – ניכתוב ליה הכי: טעם דלי במי כסף, טעם דלי במי פגם. ואי לא – ליתי עיקרא דאספסתא, ואשלא דפורייא עתיקא, וקורטסא, ומוריקי, וסומקא דלוליבא; ונקלינהו בהדי הדדי; וליתי גבבא דעמרא וניגדול תרתי פתילתא, ולטמיש בחלא, וניגדבל בקיטמא הדין, וניתיב בנחיריה. ואי לא – ליחזי אמת המים דאזלא ממזרח כלפי מערב; ונפסע וניקום חד כרעא להאי גיסא וחד כרעא להאי גיסא; ונישקול טינא בידיה דימינא מתותי כרעא דשמאליה, ובידיה דשמאלא מתותי כרעא דימיניה; וניגדול תרתי פתילתא דעמרא וניטמיש בטינא, וניתיב בנחיריה. ואי לא – ליתיב תותי מרזבא, ונייתו מיא ולישדו עליה, ולימרו: ״כי היכי דפסקי הני מיא, ליפסוק דמיה דפלניא בר פלניתא״. לדמא דאתי מפומא – בדקינן ליה בגילא דחיטתא, אי סריך – מריאה קאתי ואית ליה תקנתא, ואי לא – מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא. אמר ליה רב אמי לרב אשי, והאנן איפכא תנן: ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, הריאה שניקבה או שחסרה! אמר ליה: כיון דמפומיה קאתי, אימר איתמוחי איתמח. אמר מר: אי מריאה קאתי, אית ליה תקנתא. מאי תקנתיה? ליתי שבעה כוני מפירמא דסילקא, ושבעה כוני פירמא דכרתי, וחמשה כוני פרידא, ותלתא כוני דטלפחי, וכונא דכמונא, וכונא (דחבלי) [דתבלי]; וכנגדן – כנתא פטירתא; וליבשיל וליכול, ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת. לככא – אמר רבה בר רב הונא: ליתי תומא יחידאה ונימרסיה במישחא ומילחא, ונתביה אטופרא דאליונא דההוא גיסא דכייב ליה, ונהדר ליה גדנפא דלישא. וניזדהר לבישריה, דקשי לחיורא. לחינכי – אמר רבי יוחנן: חומתי – כי ממרו, ועיקרא דחומתי – עדיף מממרו, ונינקוט בפומיה. הני לאוקומי; לבשולי – לייתי פארי דריש נפייא, וטלפחי בעפרייהו, ושובלילתא, וחומרתא דכשותא, ונינקוט כאמגוזא בפומיה. לאיפתוחי – לינפח ליה חבריה תחלי חיורתא בגילא דחיטתא. לאסוקי – ליתי עפרא מטולא דבית הכסא, וניגבול בדובשא וניכול, דמעלי ליה. לברסם – ליתי כי פיסתקא דנישדור, וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא, ומלי תרוודא דובשא חיורא, ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא; ונישלוקינהו בהדי הדדי; וכי בשיל נשדור – בשיל ליה כוליה. ואי לא – ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי
גיטין סט.