הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עז.מסכת גיטין77a
לכי נפקא קאמר לה - ואי מיית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו: באם תצא - ודכוותה אם לא באתי ואמרי' לעיל בפירקין (גיטין דף עב.) גבי אם מתי אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיגיע אמר מהיום הוי מעכשיו לא אמר מהיום הוי לכשיגיע הלכך רבותינו סברי לה כרבי יוסי כו': כאם מתי גרידא - ואמרן לעיל דלאחר מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש: כתב גט על תנאי כשר - ואפילו לא נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש והם קדמו וכתבוהו ומכשר רבי יוסי ונימא נמי דארישא פליג: מדהוה ליה למימר כו' - אבל ברישא מודה: ורבנן - דפליגי עליה סברי ל"ש אמר כתבו אם לא באתי ל"ש אם לא באתי כתבו לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש: לאחר שבוע שנה - זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו שמטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע: חד בשבא תרי בשבא ותלת בשבא - קרי בתר שבת שעברה אבל רביעי חמישי וששי נקראין על שם שבת הבאה: קמי שבתא - האי שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר: לאחר הרגל - אם לא אבא לאחר הרגל צריך להמתין ל' יום: וקלסוה - יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה: ולא קלסוה - לא הודו לו שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כוותיה: מתני' הזורק גט והיא בתוך ביתה - של נכסי מלוג וזרקו לה ע"ג קרקע: הרי זו מגורשת - דקנתה לה חצרה כאילו נתנו בידה כדמפרש בגמ': לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת - ואפילו היא בתוך ביתו וטעמא מפרש בגמ': קלתה - סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות: גמ' ת"ל ונתן מ"מ - ודרשי' ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע לן נתינה כל דהוא וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה כדמפרש לקמיה: משום דבעל כרחה - כלומר דכי יהיב ליה נמי בידה על כרחה היא ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש הלכך חצרה נמי קני לה: אבל גנב - דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה: אימא - מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה: קנה בעלה - לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל: דכתב לה כו' - השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה: על שדה זו - שהיתה לו עמו שותפות בה: ואין לי עסק בה - אחת מכל לשונות הללו: לא אמר כלום - דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה: בכותב לה - דין ודברים כו' בעודה ארוסה קודם שזכה בנכסים וא"צ לכתוב לשון מתנה דיכול להתנות כדרב כהנא: ממקום אחר - שאינה ירושת אבותיו מן התורה: מתנה עליה - קודם שזכה:
נפקא קאמר לה, וכי מיית בליליא – הוי גט לאחר מיתה. ״על מנת שתצא חמה מנרתיקה״ – מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי. לא נחלקו אלא ב״אם תצא״ – מר סבר לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה כ״מהיום אם מתי״, כ״מעכשיו אם מתי״; מר לא סבר כרבי יוסי, והוה ליה כ״אם מתי״ גרידא. ״כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״ – כתבו כו׳. אמר ליה רב יימר לרב אשי: לימא קסבר רבי יוסי כתב גט על תנאי – כשר? לא; לעולם אימא לך פסול, ושאני הכא – מדהוה ליה למימר: ״אם לא באתי כתבו ותנו״; ואמר: ״כתבו ותנו אם לא באתי״; הכי קאמר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי. ורבנן – לא שנא הכי ולא שנא הכי. תנו רבנן: ״לאחר שבוע״ – שנה; ״לאחר שנה״ – חדש; ״לאחר חדש״ – שבת. ״לאחר שבת״, מאי? יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא, ותרי, ותלתא – בתר שבתא. ארבעה, וחמשא ומעלי שבתא – קמי שבתא. תניא, רבי אומר: ״לאחר הרגל״ – שלשים יום. נפק רבי חייא דרשה משמיה דרבי – וקלסוה; משמיה דרבים – ולא קלסוה; אלמא לית הילכתא כוותיה. הדרן עלך מי שאחזו הזורק גט לאשתו, והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה – הרי זו מגורשת. זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו, אפילו הוא עמה במטה – אינה מגורשת. לתוך חיקה או לתוך קלתה – הרי זו מגורשת. גמ׳ מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״ונתן בידה״ – אין לי אלא ידה; גגה, חצרה וקרפיפה – מנין? תלמוד לומר: ״ונתן״ – מכל מקום. ותניא נמי הכי גבי גנב: ״ידו״ – אין לי אלא ידו; גגו, חצרו וקרפיפו – מנין? תלמוד לומר: ״המצא תמצא״ – מכל מקום. וצריכא; דאי אשמועינן גט – משום דבעל כרחה מגרשה; אבל גנב – דליתיה בעל כורחיה, אימא לא; ואי אשמועינן גנב – משום דקנסיה רחמנא; אבל גט – אימא לא, צריכא. חצרה?! מה שקנתה אשה קנה בעלה! אמר רבי אלעזר, בכותב לה: ״דין ודברים אין לי בנכסיך״. וכי כתב לה הכי – מאי הוי? והתניא, האומר לחבירו: ״דין ודברים אין לי על שדה זו״; ו״אין לי עסק בה״; ו״ידי מסולקת הימנה״ – לא אמר כלום! אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה – ועודה ארוסה, וכדרב כהנא – דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר, אדם מתנה עליה שלא ירשנה; וכדרבא – דאמר רבא, האומר:
גיטין עז.