הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עז:מסכת גיטין77b
אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו - אמילתא אחריתי אמרה רבא: שומעין לו - הואיל והתקנה לצורכו נעשית יכול לומר כלום עשו אלא להנאתי אני אי אפשי בהנאה זו: מאי כגון זו - אהייא אמרה רבא: איני ניזונית - משל בעלי: ואיני עושה - לו מלאכה דכי תקון רבנן מזוני להנאתה תקון זמנין דלא ספקה במעשה ידיה ואחר כך תקנו מעשה ידיה לבעלה משום איבה הלכך יכולה לומר אי אפשי: רבא אמר - לעולם בדלא כתב לה דין ודברים ודקשיא לך מה שקנתה אשה קנה בעלה: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל כו' - ולקמיה פריך מאי היא: גיטה וידה באין כאחד - על ידי הגט באה ידה לה עם נתינתו: אמר ליה רבינא לרב אשי רבא - דקשיא ליה לעיל אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל: יד אשה קשיא ליה - בתמיה: נהי דקניא ליה למעשה ידיה - אבל גופא מי קני ליה וכיון דגופא לא קני ליה מכי יהב גיטא לידה נפק לה גט מרשותיה ולא משום דגיטה וידה באין כאחד הלכך גבי חצר דקניא ליה היכי מיגרשא: יד דעבד קשיא ליה - שגופו קנוי ומקבל שחרורו בעצמו: למאן דאמר - בהאשה נקנית (קדושין דף כב:) שהעבד קונה עצמו בשטר שיחרור: על ידי עצמו - כלומר בקבלת עצמו: תקף ליה עלמא - והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה: לקנייה - הבעל לדוכתא דמחית ביה גיטא לאשה בחזקה דקרקע נקנה בחזקה: ותיחוד ותפתח - תסגור דלת החדר שיקנה לה לשום חזקה: דתנן נעל - דלת או גדר פרצה או פרץ גדר כל שהוא: הרי זו חזקה - לקנות שאין המוכר יכול לחזור בו דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה: אם אמרו בנשואה - שהבעל יזכה בנכסים יאמרו בארוסה והך מילתא דרבא אתמר מקמי ההיא דאמר רבא לעיל גיטה וחצרה באין כאחד דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כו' כדמפרש ואזיל: והא אמרה רבא - לעיל ואמאי איכסיף כי פרכה רב עיליש להא מילתא: ומשנינן מעיקרא נמי כי אמרה רבא - לההוא תירוצא דלעיל אהאי מעשה אמרה בתר דהדר סברה ואמר דגיטה וידה באין כאחד הכי גרסינן מעיקרא כי אמרה רבא אהאי מעשה אמרה: כמי שבתוך ביתה - כאילו היא בתוך ביתה ומאי היא דבעי' דתיהוי חצרה משתמרת. לדעתה כלומר על פיה ועל צוויה לאפוקי הא דאמרי' בפרקין לקמן (גיטין דף עח.) נתן גט ביד עבדה ניעור אינו גט דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעתה שהוא משמר עצמו מדעתו: משום ידה אתרבאי - הלכך סמוכה לה בעינן דומיא דידה: נפל בפיסלא - על גבי חתיכת עץ: פליג רשותא לנפשיה - ואינו בטל לגבי חצר ואינה מגורשת ולקמיה פריך היכי דמי: אי נימא בחצר דידה - דאשה: כי הוי ארבע אמות מאי הוי - הרי שניהם שלה: דאושלה מקום - בחצרו לקנות בו גט: דאושלה - השאילה:
אפשי בתקנת חכמים כגון זו – שומעין לו. מאי ״כגון זו״? כדרב הונא אמר רב – דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה: ״איני ניזונית ואיני עושה״. רבא אמר: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל?! אלא גיטה וידה באין כאחד; הכא נמי – גיטה וחצרה באין כאחד. אמר ליה רבינא לרב אשי: רבא – יד דאשה קא קשיא ליה?! נהי דקני לה למעשה ידיה, ידה גופה מי קני[א] ליה?! אמר ליה: רבא – יד העבד קא קשיא ליה; למאן דאמר: בשטר – על ידי עצמו, יד עבד כיד רבו דמיא! אלא גטו וידו באין כאחד; הכי נמי – גיטה וחצירה באין כאחד. ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק למיתביה לה. למחר, תקף ליה עלמא. אתו לקמיה דרבא, אמר להו: זילו אמרו ליה, ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא, ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה. דתנן: נעל, גדר, פרץ כל שהוא – הרי זו חזקה. אמר ליה רב עיליש לרבא: מה שקנתה אשה קנה בעלה! איכסיף. לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי. אמר רבא: אם אמרו בנשואה, יאמרו בארוסה?! הדר אמר רבא: לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה – גיטה וחצירה באין כאחד. והא אמרה רבא מעיקרא! כי אמרה רבא – אהאי מעשה אמרה. והיא בתוך ביתה. אמר עולא: והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה. רבי אושעיא אמר: אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי; היא בציפורי וחצרה בטבריא – מגורשת. והא ״היא בתוך ביתה ובתוך חצרה״ קתני! הכי קאמר: ״והיא כמי שבתוך ביתה״; ״והיא כמי שבתוך חצרה״ – דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא, מתגרשת. לימא בהא קמיפלגי – דמר סבר: חצר משום ידה אתרבאי; ומר סבר: חצר משום שליחות אתרבאי? לא; דכולי עלמא – חצר משום ידה איתרבאי; מר סבר: כידה – מה ידה בסמוכה, אף חצרה בסמוכה. ואידך – אי, מה ידה בדבוקה, אף חצרה בדבוקה?! אלא כידה – מה ידה משתמרת לדעתה, אף חצרה המשתמרת לדעתה; לאפוקי חצרה המשתמרת שלא לדעתה. ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו. הוה קיימא בחצר. אזל גיטא, נפל בפיסלא. אמר רב יוסף: חזינן, אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות – פלג ליה רשותא לנפשיה; ואי לא – חדא רשותא היא. במאי עסקינן? אילימא בחצר דידה, כי הוי ארבע אמות מאי הוי? אלא בחצר דידיה, כי לא הוי ארבע אמות מאי הוי? לא צריכא, דאושלה מקום; דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי אינשי. ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה, אבל גבוה עשרה – אף על גב דלא הוי ארבע אמות. ולא אמרן אלא דלית ליה
גיטין עז: