הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עג.מסכת גיטין73a
אידך - מי שלא הלך בשוק מסתמא אע"פ שניתק לחולי אחר יש בו מחולי הראשון ולא בעי אומדנא: מתנתו מתנה - אם מת מחולי האחר דהא אמרת לאו עמידה היא וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר לה: לא סבירא להו הא דרב הונא - דהיכא דלא אמר לה אם מתי סבירא להו דאם עמד אינו חוזר: גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה - דאי עמד חוזר אתו למימר לא הוי גט עד דמיית וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא ש"מ יש גט לאחר מיתה ואתי לאכשורי זה גיטיך לאחר מיתה ולא ידעו דכיון דלא פריש מידי להכי יהבינא ניהלה שיהא גט מעכשיו וע"מ שימות: לא הוי גיטא - דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת: אינו גט - דאונסא דלא שכיח הוא ולא מסיק אדעתיה ולא אמר אלא דימות ע"י החולי: מאי שנא רישא כו' - אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה: שלחו מתם - על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה: קביל עליה - המוכר: כל אונסא דמתיליד בה - שיפצה את הלוקח: אפיקו בה כנהרא - צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה: שפי ליה - העמידה לפניו בשופי: ואימא מרישא - אדמותבת לי מסיפא תסייעי לי מרישא: לא איתמר בי מדרשא - במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה: זיל בתר סברא - ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה: זבון שומשמין - לקחו שומשמין: אגור מלחי - שכרו להם ספנים להוליכם לביתם: קבילו עלייהו - המוכרים: כל אונסא דמתיליד - עלייהו בדרך: אסתכר נהר מלכא - ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש"א: אמרו להו - רב פפא ורב הונא למוכרים אגורו חמרי כו': קאקי חיורי - אווזים לבנים לפי שהיו זקנים: משלחי גלימי - מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם דין להנאתן: מתני' לא תתייחד עמו - זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא עליה דאיכא למ"ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה:
קא משמע לן, דהלך על משענתו – הוא דבעינן אומדנא, אידך – אומדנא נמי לא בעינן. שמעת מינה, שכיב מרע שניתק מחולי לחולי – מתנתו מתנה? אין, דאמר רבי אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי – מתנתו מתנה. רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא, גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא הוי גיטא, ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא?! אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר? אמר ליה: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. תנו רבנן: ״זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה״, ונפל הבית עליו או הכישו נחש – אינו גט. ״אם לא אעמוד מחולי זה״, ונפל עליו בית או הכישו נחש – הרי זה גט. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? שלחו מתם: אכלו ארי – אין לנו. ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה כל אונסא דמתיליד. לסוף אפיקו בה נהרא. אתא לקמיה דרבינא, אמר ליה: זיל שפי ליה, דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד. אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא! איגלגל מילתא, ומטא לקמיה דרבא. אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא. איתיביה רבינא לרבא: ״אם לא אעמוד מחולי זה״, ונפל עליו בית או הכישו נחש – הרי זה גט! אמר ליה רבא: ואימא מרישא – אינו גט! אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא אסיפא – לא מותבינן תיובתא מינה? אמר ליה: אין, כיון דקשיא רישא אסיפא – לא איתמר בי מדרשא, ומשבשתא היא; זיל בתר סברא. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגידא דנהר מלכא. אגור מלחי לעבורינהו, קבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד. לסוף איסתכר נהר מלכא, אמרו להו: אגורו חמרי אפקעינהו ניהלן, דהא קבילתו עלייכו כל אונסא דמיתיליד! אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי, אונסא דלא שכיח הוא. מתני׳ לא תתייחד עמו אלא בפני עדים, אפילו על פי עבד אפילו על פי שפחה; חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בה בשפחתה. מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר:
גיטין עג.