הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב:מסכת גיטין82b
הכא שייר בגיטא - כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם: אלא מאישה - דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת לאחרים: איסור כהונה שאני - שריבה בהן הכתוב מצות יתירות: בקדושין היאך - התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו: דכתיבי קראי - כדאמרן לאיש אחר גרושה מאישה: ויצאה והיתה - אקיש הויה ליציאה וכיון דבגירושין הוי גט הכא נמי הוו קידושין ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש: בעינן כריתות וליכא - דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא: הדר פשטה בין לר"א כו' - לר"א הוו קידושין לרבנן לא הוו קידושין: אם תמצי לומר איתא לדרבי אבא - אליבא דר"א דהוו קידושין אפילו הכי בא ראובן וקדשה לגבי כולי עלמא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי אחיהם: ואין אני קורא בה אשת שני מתים - לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין דתנן ביבמות (דף לא:) שלשה אחין ומת אחד מהם ועשה השני מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין כגון זו שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני והכא אשמועינן אביי אפילו איתא לדרבי אבא שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא ונמצאו שניהם קידושין אין אני קורא בה אשת שני מתים מאי טעמא קדושי דראובן אהנו אבל קדושי שמעון לא מהני מידי דכיון דאמר חוץ מראובן לא אסרה על שום אדם המותר שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן: ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה - בהאי עניינא דרבי אבא כגון בא ראובן כו': מאי דאסר שרא - דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר ואינו שיור:
אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש, וחכמים אוסרים. מאי טעמא דרבי אליעזר? מידי דהוה אכל תנאי דעלמא. ורבנן – כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט, הכא שייר לה בגט. ומתניתין – דאוקימנא ב״חוץ״, מאי טעמא דרבי אליעזר? אמר רבי ינאי משום זקן אחד, אמר קרא: ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״ – אפילו לא התירה אלא לאיש אחר, הרי זו מגורשת. ורבנן אמרי, טעמא דרבי אליעזר: האי ״איש״ – לכל איש ואיש. ורבי יוחנן אמר, טעמא דרבי אליעזר מהכא: ״ואשה גרושה מאישה לא יקחו״ – אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, נפסלה מן הכהונה – אלמא הוי גיטא. ורבנן – איסור כהונה שאני. בעי רבי אבא: בקידושין היאך? תיבעי לרבי אליעזר, תיבעי לרבנן. תיבעי לרבי אליעזר – עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא, אלא משום דכתיבי קראי; אבל התם – קנין מעליא בעינן. או דלמא, ״ויצאה״–״והיתה״. תיבעי לרבנן – עד כאן לא קאמרי רבנן הכא, אלא דבעינן כריתות – וליכא; אבל התם – קנין כל דהו. או דלמא, ״ויצאה״–״והיתה״. לבתר דאיבעיא ליה, הדר פשטה – בין לרבי אליעזר בין לרבנן, בעינן ״ויצאה״–״והיתה״. אמר אביי: אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא; בא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן, ומתו שניהם – מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה ״אשת שני מתים״. מאי טעמא? קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון לא אהנו. ואלא אשת שני מתים – היכי משכחת לה? כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם – דקידושי ראובן אהנו למיסרה אעלמא, וקידושי דשמעון אהנו למיסרה אראובן. בעי אביי, אמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מראובן ושמעון״, וחזר ואמר לה: ״לראובן ושמעון״, מהו? מי אמרינן: מאי דאסר שרא; או דלמא – מאי דאסר שרא, ומאי דשרא אסר? אם תמצא לומר
גיטין פב: