הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עח.מסכת גיטין78a
שם לווי - כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה חשוב ולא בטיל: אבל במטה שלה - אע"פ שבתוך ביתו מגורשת וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב"ב (פה:): דגבוה י' - דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את רשות הכלי: והא איכא מקום כרעי - שמונחים לארץ: ה"ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי - הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה: קשורה אע"פ שאינה תלויה - אלא נגררת בקרקע וקשור בה ולא גרסי' תלויה אע"פ שאינה קשורה: בין ירכותיה - ואע"פ שמונח בקרקע אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה: מוכר קלתות - לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך: תניא נמי הכי - דמשום דאינו מקפיד. הוא מדקתני או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה: טסקא - טשק"א בלע"ז: מתני' עד שיאמר לה הא גיטיך - ואפי' לאחר שבא לידה אומר לה כן ודיו: קוראה והרי הוא גיטה - כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה: גמ' טלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום - דבעינן ונתן: שלפתו - שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם: דעריק לה חרציה - עקם לה מתניו להקריב לה הגט: שלפתו - גרס בברייתא: לעולם אינו גט - הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד שיטלנו כו': דבת איגרושי היא - שהרי ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר דמי שקבלתה הוגנת: הרי זה גט - דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה: ניעור אינו גט - שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה המשתמרת שלא לדעתה: חצר מהלכת לא קנה - רבא גופיה אמרה בשנים אוחזין בטלית: כל שאילו מהלך כו' - רבא נמי אמרה התם היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו': בכפות - שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט: מתני' קרוב לה - מפרש בגמ': אמר לו - מלוה ללוה: זרוק לי חובי - ברה"ר: וזרקו לו - ואבד: גמ' ד' אמות שלו - שאין בינו לגט ד' אמות דאמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף י.) דד' אמות של אדם קונות לו: כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות - לגט זו מכאן וזה מכאן שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה ולא גרסינן מצומצמות: וליחזי הי מינייהו קדים - לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו: א"א לצמצם - שלא יקדים האחר: מצומצמות - שהיו שניהם עומדים בח' אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר יש בין שניהם:
לווי, אבל אית ליה שם לווי – אף על גב דלא גבוה עשרה, ואף על גב דלא הוי ארבע אמות. אפילו הוא עמה במטה כו׳: אמר רבא: לא שנו אלא במטה שלו, אבל במטה שלה – מגורשת. תניא נמי הכי, רבי אליעזר אומר: במטה שלו – אינה מגורשת, במטה שלה – מגורשת. ובמטה שלה – מגורשת? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא; שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר – קנה לוקח? לא צריכא, דגבוה עשרה. והאיכא מקום כרעי! אמקום כרעי לא קפדי אינשי. לתוך חיקה או לתוך קלתה – מגורשת: אמאי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא! אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיתה קלתה תלויה בה. וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיתה קלתה תלויה בה. ורבי שמעון בן לקיש אמר: קשורה, אף על פי שאינה תלויה. רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה. רב משרשיא בר רב דימי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות. רבי יוחנן אמר: מקום חיקה קנוי לה, מקום קלתה קנוי לה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוחנן? לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה. תניא נמי הכי: זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה, או לתוך כל דבר שהוא כקלתה – הרי זו מגורשת. ״כל דבר שהוא כקלתה״ – לאיתויי מאי? לאיתויי טסקא דאכלה בה תמרי. מתני׳ אמר לה: ״כנסי שטר חוב זה״, או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי הוא גיטה – אינו גט, עד שיאמר לה: ״הא גיטיך״. נתן בידה והיא ישנה; ניעורה, קוראה, והרי הוא גיטה – אינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״. גמ׳ כי אמר לה: ״הא גיטיך״ מאי הוי? הוה ליה ״טלי גיטיך מעל גבי קרקע״, ואמר רבא: ״טלי גיטיך מעל גבי קרקע״ – לא אמר כלום! אימא: ששלפתו מאחוריו. שלפתו נמי, הא בעינא ״ונתן בידה״, וליכא! לא צריכא, דערק לה חרציה, ושלפתיה. תניא נמי הכי: אמר לה ״כנסי שטר חוב זה״, או ששלפתו מאחוריו, קראתו והרי הוא גיטה – אינו גט, עד שיאמר לה ״הא גיטיך״, דברי רבי. רבי שמעון בן אלעזר אומר: לעולם אינו גט, עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה ״הא גיטיך״. נתנו בידה והיא ישנה, ניעורה וקוראה והרי הוא גיטה – אינו גט, עד שיאמר לה: ״הא גיטיך״, דברי רבי. רבי שמעון בן אלעזר אומר: עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה ״הא גיטיך״. וצריכא; דאי איתמר בהך קמייתא, בההיא קאמר רבי – משום דבת איגרושי היא; אבל נתן בידה והיא ישנה, דלאו בת איגרושי היא – אימא מודי ליה לרבי שמעון בן אלעזר; ואי איתמר בהא, בהא קאמר רבי שמעון בן אלעזר; אבל בהך – אימא מודי ליה לרבי; צריכא. אמר רבא: כתב לה גט, ונתנו ביד עבדה ישן, ומשמרתו – הרי זה גט. ניעור – אינו גט, דהויא ליה חצר המשתמרת שלא לדעתה. ישן ומשמרתו – הרי זה גט. אמאי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה! וכי תימא ישן שאני, והא אמר רבא: כל שאילו מהלך לא קנה, עומד ויושב – לא קנה! והלכתא: בכפות. מתני׳ היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה; קרוב לה – מגורשת. קרוב לו – אינה מגורשת. מחצה על מחצה – מגורשת ואינה מגורשת. וכן לענין קדושין. וכן לענין החוב, אמר לו בעל חובו: ״זרוק לי חובי״, וזרקו לו; קרוב למלוה – זכה המלוה. קרוב ללוה – הלוה חייב. מחצה על מחצה – שניהם יחלוקו. גמ׳ היכי דמי קרוב לה, והיכי דמי קרוב לו? אמר רב: ארבע אמות שלה – זהו קרוב לה, ארבע אמות שלו – זהו קרוב לו. היכי דמי מחצה על מחצה? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: כגון שהיו שניהן עומדין בארבע אמות. וליחזי הי מינייהו קדים! וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי, והא אי אפשר לצמצם! אלא אמר רב כהנא: הכא בשמונה אמות מצומצמות עסקינן,
גיטין עח.