הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עב.מסכת גיטין72a
ר' יוסי היא - הלכך ליכא למיחש לחורבא דאילו לר' מאיר איכא למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא דעת הבעל אבל לר' יוסי ליכא למיחש להכי שהרי לא יכתוב סופר גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל עצמו: ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו - הך חורבא גופה לר' יוסי איתא: כולה ר' יוסי היא - ורישא דאמר כתבו לאו דווקא דאפילו תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר לסופר ויכתוב ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי ונקט למילתיה בלשון לא מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל עד שיאמר כו': תניא כוותיה דרב אשי - דבאומר אמרו נמי פסיל רבי יוסי: לאפוקי מדרב כהנא - דאמר לעיל (גיטין דף עא.) חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו: מתני' אם מתי לא אמר כלום - דמשמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה: זה גיטך מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה: מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי ואי משום תנאה ה"ל למימר מהיום אם מתי ובגמרא פריך מ"ש מרישא: חולצת - שמא אינו גט: ולא מתייבמת - שמא גט הוה והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת הואיל ולא החזירה: גמ' והדר תני כו' אלמא לאו כלאחר מיתה דמי - דאילו במהיום ולאחר מיתה תני סיפא גט ואינו גט: משמע כמעכשיו - אם יתקיים תנאי זה שאמות וכשמת הוה גט למפרע אבל לאחר מיתה לא משמע תנאה וספוקי מספקא לן: וחולצת - כלומר אסורה להתייבם דמספקא ליה אי הוה גט אי לא ולקמיה מפרש ואזיל: והא מדסיפא - גבי מהיום ולאחר מיתה תנא חולצת וברישא לא תנא מכלל דדוקא קתני: מתני' - דבעי מהיום: כרבנן - דפליגי עליה דרבי יוסי ביש נוחלין (ב"ב קלו.) דקא תני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ואי לא ה"ל מתנה לאחר מיתה וה"נ גט לאחר מיתה הוא: ורב הונא כר' יוסי דאמר - התם אינו צריך דקא סבר זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום נתן לו את גוף הקרקע והפירות יאכל הוא בחייו דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו למה נכתב זמן בשטר המתנה: חליצה נמי לא ליבעי - דהא אמר אע"ג דלא כתב מהיום כמאן דכתב מהיום דמי ומהיום אם מתי תנן במתני' דכשר: טעמא דר' יוסי לא ידענא - אמאי קאמר א"צ:
יוסי היא, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח. ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר ״אמרו״, נפיק מינה חורבא – דזימנין דאמר להו לשנים ״אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו״; ומשום כיסופא דסופר – חיישי ומחתמי ליה, ובעל לא אמר הכי. אלא מחוורתא, רישא רבי מאיר וסיפא רבי יוסי. רב אשי אמר: כולה רבי יוסי היא, ולא מיבעיא קאמר: לא מבעיא היכא דלא אמר ״תנו״, אלא אפילו אמר ״תנו״ – לא. ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא, אלא אפילו אמר לבי תלתא – לא. ולא מיבעיא היכא דלא אמר ״אמרו״, אלא אפילו אמר ״אמרו״ – נמי לא. תניא כוותיה דרב אשי: כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה, אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה – הרי הגט בטל, עד שישמעו קולו שיאמר לסופר ״כתוב״ ולעדים ״חתומו״. ״ישמעו״ – לאפוקי ממאן דאמר, מודה רבי יוסי באומר: ״אמרו״. ״קולו״ – לאפוקי מדרב כהנא אמר רב. מתני׳ ״זה גיטיך אם מתי״; ״זה גיטיך מחולי זה״; ״זה גיטיך לאחר מיתה״ – לא אמר כלום. ״מהיום אם מתי״; ״מעכשיו אם מתי״ – הרי זה גט. ״מהיום ולאחר מיתה״ – גט ואינו גט; ואם מת – חולצת, ולא מתייבמת. ״זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה״, ועמד והלך בשוק, וחלה ומת – אומדין אותו, אם מחמת חולי הראשון מת – הרי זה גט, ואם לאו – אינו גט. גמ׳ אלמא ״אם מתי״ כ״לאחר מיתה״ דמי, והדר תני: ״מהיום אם מתי״; ״מעכשיו אם מתי״ – אלמא ״אם מתי״ לאו כ״לאחר מיתה״ דמי! אמר אביי: ״אם מתי״ – שתי לשונות משמע; משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה; אמר לה ״מהיום״ – כמאן דאמר לה ״מעכשיו״ דמי, לא אמר לה ״מהיום״ – כמאן דאמר לה ״לאחר מיתה״ דמי. ״זה גיטך אם מתי״ – לא אמר כלום: אמר רב הונא: וחולצת. והא ״לא אמר כלום״ קתני! לא אמר כלום – דאסירא לעלמא; וליבם נמי אסירא. והא מדסיפא חולצת, מכלל דרישא יבומי נמי מיבמה! מתניתין כרבנן; ורב הונא דאמר כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו. אי רבי יוסי, חליצה נמי לא תיבעי! וכי תימא מספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כרבי יוסי או אין הלכה כרבי יוסי; ומי מספקא ליה?! והא רבה בר אבוה חלש, עול לגביה רב הונא ורב נחמן; אמר ליה רב הונא לרב נחמן, בעי מיניה מרבה בר אבוה: הלכה כרבי יוסי, או אין הלכה? אמר ליה: טעמא דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה?! אמר ליה: את בעי מיניה הלכה, וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך. בעא מיניה. אמר ליה, הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי. לבתר דנפק אמר ליה: היינו טעמא דרבי יוסי – דקסבר: זמנו של שטר מוכיח עליו! אלא מספקא ליה
גיטין עב.