הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עה.מסכת גיטין75a
מכלל דבעלמא [נתינה בע"כ] לאו נתינה היא - וגבי גט דאיסורא הוא לא תקין הלל: שלא בפניו - כי הכא שאינו בלישכה: מאי דאיצטריך ליה תקין - ראה שהיה נטמן והתקין דבעל כרחו ושלא בפניו תהא נתינה ואי הוה נמי קאי קמן ואמר לא מקבילנא הוה איצטריך להלל נמי לתקוני דתיהוי נתינה אלא מה שלא הוצרך לא הוצרך וגבי גט דאיסורא הוא לא קיימא תקנתא דהלל: ערב - בשילהי גט פשוט: צידן - דמתני': ראיה אחרונה - באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לא.) דאפליגי באמרו לו כל ראיות שיש לך להביא הבא עד שלשים ולא הביא עד לאחר שלשים ואמרו לו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה בקמייתא הלכתא כוותיה ובבתרייתא לית הלכתא כוותיה: והנייר שלי - לא יהיב לה ולא מידי ורחמנא אמר ונתן בידה: מאי שנא רישא כו' - קא סלקא דעתיה על מנת לאו מעכשיו הוא כרבנן דפליגי עליה דרבי והוי כמו לכשתחזירי לי הנייר ליהוי גט וא"כ אמאי מגורשת הא בשעת גירושין לאו מידי נקיטא: היכא דליתיה - לאצטלית: לא כפליה - ר"מ במסכת קידושין (דף סא.) כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן וכו' דנימא אם לא תחזירי לא יהא גט הלכך בטל תנאיה: הא כפליה לא הוי גיטא - לר"מ: מכדי - לר"מ כל תנאי מהיכא גמרינן לכופלו: מתנאי בני גד - שהיה כפול אם יעברו ואם לא יעברו (במדבר ל״ב:ב׳) וכיון דמיני' גמרי' בעינן כי התם תנאי שתלו בו המעשה הוזכר קודם למעשה אם יעברו זה התנאי ונתתם להם זה המעשה ה"נ בעינן דנימא אם תחזירי יהא גט: לאפוקי הכא - דאמר לה זה גיטך ברישא והדר ע"מ שתחזירי: משום דהוי ליה כו' - ובין לר"מ ובין לרבנן דלא אפליג אלא בכפילה כדמפרש טעמא התם הוצרך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו: בדבר אחד - לעבור הירדן: ומעשה בדבר אחר - נחלת עבר הירדן מזרחה:
דבעלמא, נתינה בעל כרחיה לא הויא נתינה. מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני – שלא בפניו, אבל בפניו – בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה! ואיכא דאמרי, אמר רבא: מתקנתו של הלל – ״הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, ונתנה לו – בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה; וכי איצטריך ליה להלל לתקוני – שלא בפניו, אבל בפניו – בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה. מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא אפילו בפניו נמי – מדעתו אין, על כרחו לא; והלל – מאי דאיצטריך ליה תקין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו – הלכה כמותו; חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה. תנו רבנן: ״הרי זה גיטיך, והנייר שלי״ – אינה מגורשת. ״על מנת שתחזירי לי את הנייר״ – מגורשת. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רב חסדא: הא מני – רבן שמעון בן גמליאל היא, דאמר: תתן לו את דמיה; הכא נמי – אפשר דמפייסה ליה בדמי. מתקיף לה אביי: אימור דאמר רבן שמעון בן גמליאל – היכא דליתיה בעיניה, היכא דאיתיה בעיניה מי אמר?! אלא אמר אביי: הא מני – רבי מאיר היא, דאמר: בעינן תנאי כפול; והכא – הא לא כפליה לתנאיה. מתקיף לה רבא: טעמא דלא כפליה לתנאיה, הא כפליה לתנאיה – לא הוי גיטא; מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן להו? מתנאי בני גד ובני ראובן; מה התם – תנאי קודם למעשה, אף כל תנאי קודם למעשה; לאפוקי הכא – דמעשה קודם לתנאי! אלא אמר רבא: משום דמעשה קודם לתנאי. מתקיף לה רב אדא בר אהבה: טעמא דמעשה קודם לתנאי, הא תנאי קודם למעשה – לא הוי גיטא; מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן להו – מתנאי בני גד ובני ראובן, מה התם – תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, אף כל; לאפוקי הכא –
גיטין עה.