הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ע.מסכת גיטין70a
ענבי תאלא - ענבי גפן המודלת בדקל: לחזזיתא - ילפת: חיטי ארזנייתא - חטין גסים: אמרא חדתא - על ברזל של פושויי"ר חדש: ונישוף - ימשח: לדבר אחר - צרעת: באלונכי פרסאי - בנוכליות של פרסיים שמצרפין אותן במי סם המות: דמפקיד אביתיה - צוואה על נכסיו: חלא שמזג - חומץ חזק: מכל דבר - שהוא טוב לו ומתוק לחיכו ואוכל ממנו כל תאוותו מביאו לידי חולי ששמו אחילו: הואיל ואמר מר - שהתמרים יפין לגוף כל כך: משחנן - מחממות: משלשלן - משלשלות: מאשרן - נותנות כח: ולא מפנקן - אינן מתענגות את הלב להיות איסטניס ואע"פ שהן מתוקות: כל שקייני - כל משקין שאדם שותה לרפואה יש להן מנין ימים לשתותם יש מהן ג' יש מהן ז' יש מהן י"ב: בונא דשתיתא דטלפחי - מלא אגרוף מן שתיתא שם מאכל העשוי מקמח עדשים ומלח: ונכרוך גופיה בסדינים - כדי שיתחמם גופו ויזיע: וליכא דנוקמיה - ולא יהיה אדם שיקיצנו לפי שהזיעה יפה לו: אכול שליש - מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם: ולכשתכעוס - וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע: בטיבול - לטבול בחומץ או פת ביין: שהנאתך - שערבה לך: משוך ידך הימנה - שלא תמלא את כריסך: טיליא - יין רע: ויתק - חלשות: ריחתנא - שיש לו ריח טוב מאד: בצפרני - לבקרים: הויין לו - אם נתעברה באותו תשמיש: בעלי ראתן - חלשים הרבה מחמת שיש להן שרץ במוח כדאמרינן בכתובות (דף עז:): דלא טעים מידי - בין הקזה לתשמיש: נכפים - נופלין מאותו חולי: עוית - קרנפ"א: סם דלריא - סם רפואתה של דלריא דרדרא שמה: מוריקא דחוחי - קרו"ג הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל: אלים - לועס בשיניו: בדרך ארץ - שאין לו כח לשמש: קפיזא - כלי מחזיק ג' רביעיות: ונדוקינהו - יכתשם הדק: לנערותי - בתשמיש: פחד - דאגה שדואג על דבר העתיד כגון טירוד מזונות או פחד אויב וקורין סיינש"א: סחרחר - מוקף דאגה: אכל ועמד - מיד קודם ששהה מעט: העושה אותן - כולן כאחת: מעורת - שם אשה: ומיעוטן יפה - כשיש לאדם מעט מהם יפה לגופו לרפואה וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום: אבל רובן קשה - כשיש לו הרבה: דרך - להלך בדרכים: ודרך ארץ - תשמיש: עושר - מיעוטו יפה ורובו קשה שמבטלו מת"ת ומגביה לבבו: חמין - לרחוץ ולשתות: נתק - צרעת: גדגדניות - איילנדר"א: שלא בזמנה - לקמיה מפרש: והקזת דם למטה - היא ממעטת כפלים בכולן:
תאלא במים. לחזזיתא – ליתי שב חיטי ארזנייתא, וניקלינהו אמרא חדתא, ונפיק משחא מינייהו, ונישוף. רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא גוי לדבר אחר, ואיתסי. אמר שמואל: האי מאן דמחו ליה באלונכי דפרסאי, מיחייא לא חיי; אדהכי והכי, ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי, וחמרא חייא, אפשר דחיי פורתא ומפקיד אביתיה. אמר רב אידי בר אבין: האי מאן דבלע זיבורא – מיחייא לא חיי, אדהכי והכי נשקיה רביעתא דחלא שמגז, אפשר דחיי פורתא ומפקיד לביתיה. אמר רבי יהושע בן לוי: אכל בשר שור בלפת, ולן בלבנה בלילי ארבעה עשר או חמשה עשר בתקופת תמוז – אחזתו אחילו. תנא: והממלא כריסו מכל דבר, אחזתו אחילו. אמר רב פפא: אפילו מתמרי. פשיטא! סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר מר: תמרי – משבען, ומשחנן, ומשלשלן, ומאשרן ולא מפנקן; אימא לא, קא משמע לן. מאי אחילו? אמר רבי אלעזר: אש של עצמות. מאי ״אש של עצמות״? אמר אביי: אש גרמי. מאי אסותיה? אמר אביי, אמרה לי אם: כולהו שקייני – תלתא, ושבעא, ותריסר; והאי – עד דמתסי. כולהו שקייני – אליבא ריקנא, והאי – בתר דאכל, ושתי, ועייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה. ומייתו ליה בונא דשתיתא דטלפחי, ובונא דחמרא עתיקא, וניגבלינהו בהדי הדדי וניכול; וניכרוך בסדיניה, וניגניה, וליכא דנוקמיה עד דקאי מנפשיה; וכי קאי, לישקליה לסדיניה מיניה, ואי לא, הדר עילויה. אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש ושתה שליש והנח שליש – לכשתכעוס, תעמוד על מילואך. תני רבי חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים, יהא רגיל בטיבול – קיץ וחורף; סעודתך שהנאתך ממנה – משוך ידך הימנה; ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך. אמר מר עוקבא: האי מאן דשתי טיליא חיורא – אחזתו ויתק. אמר רב חסדא: שיתין מיני חמרא הוו, מעליא דכולהו – סומקא ריחתנא, גריעא דכולהו – טיליא חיורא. אמר רב יהודה: האי מאן דיתיב בצפרני ניסן גבי נורא, ושייף משחא, ונפיק ויתיב בשמשא – אחזתו ויתק. תנו רבנן: הקיז דם ושימש מטתו – הוויין לו בנים ויתקין. הקיזו שניהם ושימשו – הוויין להן בנים בעלי ראתן. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי – לית לן בה. אמר רבה בר רב הונא: בא מן הדרך ושימש מטתו – הוויין לו בנים ויתקין. תנו רבנן: הבא מבית הכסא, אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו; ואם שימש – הוויין לו בנים נכפים. תנו רבנן: המשמש מטתו מעומד – אוחזתו עוית; מיושב – אוחזתו דלריא; היא מלמעלה והוא מלמטה – אוחזתו דלריא. מאי דלריא? אמר רבי יהושע בן לוי: סם דלריא – דרדרא. מאי דרדרא? אמר אביי: מוריקא דחוחי. רב פפא אליס ובלע ליה. רב פפי אליס ושדי ליה. אמר אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ, ליתי שלשה קפיזי קורטמי דחוחי, ונידוקינהו, ונישלקינהו בחמרא ונישתי. אמר רבי יוחנן: הן הן החזירוני לנערותי. שלשה דברים מכחישים כחו של אדם, ואלו הן: פחד, דרך ועון. פחד – דכתיב: ״לבי סחרחר עזבני כחי״. דרך – דכתיב: ״ענה בדרך כחי״. עון – דכתיב: ״כשל בעוני כחי״. שלשה דברים מתיזין גופו של אדם, ואלו הן: אכל מעומד, ושתה מעומד, ושימש מטתו מעומד. חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן: אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד. ששה, העושה אותן – מיד מת, ואלו הן: הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם, ונכנס לבית המרחץ, ושתה ונשתכר, וישן על גבי קרקע, ושימש מטתו. אמר רבי יוחנן: והוא שעשאן כסידרן. אמר אביי: כסידרן – מת, שלא כסידרן – חליש. איני?! והא מעורת עבדה ליה לעבדה תלת מינייהו, ומית! ההוא כחוש הוה. שמונה – רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן: דרך, ודרך ארץ, עושר, ומלאכה, יין, ושינה, חמין, והקזת דם. שמונה ממעטים את הזרע, ואלו הן: המלח, והרעב, והנתק, בכייה, ושינה על גבי קרקע, וגדגדניות, וכשות שלא בזמנה, והקזת דם למטה – כפלים. תנא: כשם שקשה למטה כפלים, כך יפה למעלה – כפלים. אמר רב פפא:
גיטין ע.