הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עח:מסכת גיטין78b
וגט יוצא - מאלו לאלו מקצתו בד' אמות שלה ומקצתו בד' אמות שלו: והא אגיד גביה - עדיין הגט ברשותו קצת ואנן ונתן בידה בעינן עד שיהא כולו ברשותה: אמרוה קמיה דר' יוחנן - להאי פירושא דמתני': משמיה דר' יונתן הכי - כדפרשה ר' יוחנן ביכולין לשומרו רבי יונתן מבבל הוה ועלה לארץ ישראל: תניא נמי הכי - דקורבה דמתני' שמירה היא: כל שקרוב לה מלו - השתא משמע אע"פ שקרוב לה יותר ממנו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת וקשיא לן בה אמאי אינה מגורשת מכי אתא לקורבה דידה איגרשה לה ומאי איכפת לן אם נטלו כלב: כל היכי תנטריה ותיזיל - וכי כל הימים צריכה לשומרו: אלא לאו הכי קאמר - אע"פ שקרוב לה מלו אם יש הפסק נהר או גבשושית בינה לגט שאילו היה בא כלב ונטלו אינה יכולה לשומרו הימנו אבל הוא יכול לשומרו אינה מגורשת: כדי שתשוח ותטלנו - הוא דהויא קורבה דמתני' ואפ"ה את לא תעביד עובדא להתירה לינשא: עד דמטי גט לידה - גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב: הוה עובדא - שזרקו קרוב לה ומת ואצרכוה חליצה: לגיטין אמרו - דמשום קורבה מגורשת: ולא לדבר אחר - כגון אם זרק לו חוב קרוב לו ואבד דגט הוא דבעל כרחה קנויה לה הלכך לאלתר הוי גיטא אבל בעלמא לא: ותיפטר - דהא פטריה אבל זרוק לי חובי סתמא זרוק ושומרו קאמר: ומשיחה - חוט שהגט קשור בו ליצי"ל בלע"ז: גט בידה - שנתנו לה וראש המשיחה עדיין בידו: כקטפרס - מדרון ראשי אצבעותיה מטין לקרקע שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד: ופרכינן והא כי נפיל לד' אמות דידה נפיל - ומה לי אי אין ידה ראויה לקבל בפשיטתה: בדלא נח - לארץ אלא כשנפל מתוך ידה נשרף וקבלה שבא לידה לאו קבלה היא: ופריך וכי לא נח מאי הוי מכי מטא לתוך ארבע אמות שלה תיגרש מאויריהן ומדקאמר אינה מגורשת פשוט דאין להן אויר והיא בעיא דרבי אלעזר: על גב הנהר - דאויר שאינו ראוי לנוח לא קני:
יוצא מארבע אמות שלו לארבע אמות שלה. והא אגיד גביה! אלא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן – אחת אומרת קרוב לו, ואחת אומרת קרוב לה. רבי יוחנן אומר: ״קרוב לה״ שנינו – אפילו מאה אמה; ו״קרוב לו״ שנינו – אפילו מאה אמה. היכי דמי מחצה על מחצה? אמר רב שמן בר אבא, לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן: הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו – זהו קרוב לו; היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול לשומרו – זהו קרוב לה; שניהם יכולין לשומרו, שניהם אין יכולין – זהו מחצה על מחצה. אמרוה רבנן קמיה דרבי יוחנן משמיה דרבי יונתן הכי, אמר: ידעין חברין בבלאי לפרושי כי האי טעמא! תניא נמי הכי, רבי אליעזר אומר: כל שהוא קרוב לה מלו, ובא כלב ונטלו – אינה מגורשת. אינה מגורשת?! כל היכי תינטריה ותיזיל? אלא לאו הכי קאמר: כל שקרוב לה מלו; ואילו בא כלב ונטלו – והוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו, אינה מגורשת. אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, כדי שתשוח ותטלנו. ואת לא תעביד עובדא, עד דמטי גיטא לידה. אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא הכי, ואצרכוה חליצה. וכן לענין קדושין. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לגיטין אמרו, ולא לדבר אחר. איתיביה רבי אבא לרבי אסי: וכן לענין קדושין! שאני התם דכתיב ״ויצאה״–״והיתה״. איתיביה: וכן לענין החוב, ״זרוק לי חובי״ וזרקו לו, קרוב למלוה – זכה הלוה, קרוב ללוה – הלוה חייב, מחצה על מחצה – שניהם יחלוקו! הכא במאי עסקינן – דאמר ליה: ״זרוק לי חובי ותיפטר״. אי הכי מאי למימרא? לא צריכא, דאמר ליה: ״זרוק לי חובי בתורת גיטין״. ואכתי, מאי למימרא? מהו דתימא, מצי אמר ליה משטה אני בך; קא משמע לן. אמר רב חסדא: גט בידה ומשיחה בידו; אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו – אינה מגורשת, ואם לאו – מגורשת. מאי טעמא? בעינן כריתות, וליכא. אמר רב יהודה: היתה ידה עשויה כקטפרס, וזרקו לה; אף על פי שהגיע גט לידה – אינה מגורשת. אמאי? הא כי נפיל – בארבע אמות דידה קא נפיל! בדלא נח. ותיגרש מאוירא דארבע אמות! תפשוט דבעי רבי אלעזר – ארבע אמות שאמרו, יש להן אויר או אין להן אויר? תפשוט דאין להן אויר! הכא במאי עסקינן – בעומדת על גב הנהר, דמעיקרא לאיבוד קאי.
גיטין עח: