הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פג.מסכת גיטין83a
או דלמא - האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבדה ותאסרי על הכל: בעי רב אשי אף לשמעון מהו - אמר לה חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע"ג דלא הזכיר שמו: או דלמא - לשמעון ולא לראובן והאי אף אכולי עלמא קאי: נענה - הרים קולו כל עניה הכתובה בתורה הרמת קול היא: הרי שהלכה זו - אחר גירושיה: וניסת לאחיו - של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין: עוקר דבר - מצות יבום שאסורה להתייבם לו: שאין זה כריתות - האמורה בתורה שלא אמרה תורה כריתות העוקר דבר מן התורה: הכורת בינו לבינה - והרי אכתי אגידא ביה ליאסר על אותו האיש: לא נמצא גט בטל למפרע - שהרי אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני: ובניה - מן האמצעי ממזרין: שאין זה כריתות - לא אמרה תורה כריתות המביא את ישראל לידי פסול: לא נמצאת אלמנה - אצל כהן זה דהא לגביה לא איגרשה: גרושה אצל כל אדם - ועל ידי צד גירושין שבה אסרה הכתוב עליו כדאמרן לעיל גרושה מאישה לבדו אסורה לכהונה: וק"ו - והרי דברים ק"ו שאתה למד הימנו שלפני מיתת המגרש תהא אסורה לכל מפני צד אישות שבה: ומה - איסור גרושה שהוא קל דליתא אלא בלאו בעלמא מצינו שאסורה על כהן זה שהיא אלמנה אצלו מפני צד גירושין שבה: אשת איש שהיא חמורה - אינו דין שתאסר אצל מי שהתירו אצלו מפני צד אישות שבה: אין משיבין את הארי לאחר מיתה - אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה: אית להו פירכא - כדמפרש ואזל לקמיה בתר סייעתא דברייתא: איהו עקר - כלומר וכי הוא עוקרו ממש הרי נעקר מאליו בגרמתו של זה עוקר משמע העושה איסור בידים ויבומין הללו אינן מוטלין עליו ליבמה שיהא הוא עוקרן: בת אחיו לא ישא - שלא יוכל האב ליבם את בתו: היינו פירכא - דאמר רבא לכולהו אית להו פירכא: ובמאי - מוקי ר"ט פלוגתא דר"א ורבנן: אי בחוץ מישרא שרי לה רבי אליעזר - להתייבם לו מאחר שניסת לאחר ונתקה מאישות הראשון לגמרי: אלא בעל מנת - מוקי לה דכיון דתנאה הוא ולא איתקיים נמצא גט בטל למפרע וקיימא באיסור אשת איש: תרומה וקדשים - אסורין לישראל ומותרין לכהנים: עריות - בתו ואחותו: באישות קאמרינן - נאסרה ע"י קידושין: אשת איש - מותרת לבעלה ואסורה לכל אדם: היינו פירכא - דקאמר רבא לעיל: הרי הותרה אצלו בזנות - דהא על מנת שלא תנשאי הוא דקאמר לה וקרינא בה מותרת לכל: אלא בחוץ - מוקי רבי יוסי הגלילי לפלוגתא דר"א הילכך פריך ליה הא שאסרה עליו לגמרי דלגביה לא איגרשה:
דאסר שרא; ״לראובן״, מהו? לראובן – והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר לראובן – משום דפתח ביה; או דלמא – לראובן דוקא? ואם תמצא לומר ״לראובן״ דוקא; ״לשמעון״, מהו? לשמעון – והוא הדין לראובן, והאי דקאמר ״שמעון״ – משום דסליק מיניה; או דלמא – לשמעון דוקא? בעי רב אשי: ״אף לשמעון״, מהו? ״אף״ – אראובן קאי; או דלמא, ״אף״ – אעלמא קאי? תיקו. תנו רבנן: לאחר פטירתו של רבי אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו, אלו הן: רבי יוסי הגלילי, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה זו, ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים – לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה? הא למדת, שאין זה כריתות. נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור – אסור לכל, והמותר – מותר לכל! הא למדת, שאין זה כריתות. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: ״כריתות״ – דבר הכורת בינו לבינה. הא למדת, שאין זה כריתות. נענה רבי עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועברה ונישאת לזה שנאסרה עליו – לא נמצא גט בטל, ובניה ממזרים? הא למדת, שאין זה כריתות. דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש – לא נמצאת אלמנה אצלו, וגרושה אצל כל אדם? וקל וחומר: מה גרושה – שהיא קלה, אסורה בשביל צד גירושין שבה; אשת איש – שהיא חמורה. לא כל שכן?! הא למדת, שאין זה כריתות. אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה. אמר רבא: כולהו אית להו פירכא, לבר מדרבי אלעזר בן עזריה – דלית ליה פירכא. תניא נמי הכי, אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן. אמר מר, נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים – לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה? עוקר?! איהו עקר?! אלא ״מתנה לעקור דבר מן התורה״. מתנה?! מי קאמר לה: לא סגי לה דלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא?! אלא ״גורם לעקור דבר מן התורה״. גורם?! אלא מעתה, בת אחיו לא ישא – שמא ימות בלא בנים, ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה! היינו פירכא. ובמאי? אילימא ב״חוץ״, משרא שרי רבי אליעזר! דתניא: מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו, ואמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפלוני״, והלכה וניסת לאחד מן השוק, ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו! אלא ב״על מנת״. נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור – אסור לכל, והמותר – מותר לכל. ולא?! והרי תרומה וקדשים, שאסורה לזה, ומותרת לזה! באיסור אשה קא אמרינן. והרי עריות! באישות קאמרינן. הרי אשת איש! היינו פירכא. ובמאי? אילימא ב״על מנת״ – הרי הותרה אצלו בזנות! אלא ב״חוץ״. נענה רבי עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו, לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין? אי הכי – בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תנסיב, דלמא לא מקיימא ליה לתנאיה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין! היינו פירכא. ובמאי? אילימא ב״חוץ״, משרא שרי רבי אליעזר! דתניא: מודה היה רבי אליעזר במגרש את אשתו, ואמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפלוני״, והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו! אלא ב״על מנת״. דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת אלמנה אצלו, וגרושה אצל כל אדם? וקל וחומר: ומה גרושה שהיא קלה – אסורה משום צד גירושין שבה, אשת איש חמורה – לא כל שכן?! ובמאי? אילימא ב״על מנת״,
גיטין פג.