הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עז:מסכת נדרים77b
והתניא - במסכת עירובין (דף סד:): ירד ר"ג וישב כו' - אלמא דבעי ישיבה: ר"נ סבר פותחין בחרטה - דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות שיהא מתחרט על כך כדאמרינן אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי דכמאן דלא הוי נדר דמי הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא בעי עיוני טפי למיעקרי' ואהכי ישב: ורב נחמן סבר אין פותחין בחרטה - ואי לא אמר בפירו' מיחריטנא שרינן ליה ולא בעי לעיוני ויכול להפר אפילו מעומד: ואמרו ליה זיל בעי רחמי אנפשיך - כך פתחו לו בחרטה: הלא לא חדלת - אלא נדרת אית בר חטא: אי אפשי שתידור לא אמר כלום - דאין הפרה בלשון הזה: ואם בא לקיימו ואמר לה יפה עשית שנדרת ואין כמותך אשה חשובה לפי שנדרת ואם לא נדרת אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני: דבריו קיימין - דאין לך קיום גדול מזה: טלי ואכלי טלי ושתי - להכי נקט הכי משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש וצרכי שבת נינהו: וצריך שיבטל בלבו - שיאמר בלבו מופר ליכי: חכם שאמר בלשון בעל - מופר ליך: ובעל שאמר בלשון חכם - מותר ליך:
דבי רב, עומד, יחידי, ובלילה. אמר רבה אמר רב נחמן: הלכה, נשאלין נדרים עומד, יחידי, ובלילה, ובשבת, ובקרובים, ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום. עומד? והתניא: ירד רבן גמליאל מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו. רבן גמליאל סבר: פותחין בחרטה. מיעקר נדרא בעינן, ובעי עיוני, אהכי ישב. ורב נחמן סבר: אין פותחין בחרטה, ואפילו מעומד. אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: איזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין, ושרו ליה נדריה ואמרו ליה: זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת. דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר, אף על פי שהוא מקיימו — נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא — ״וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא״, הא לא חדלת — איכא חטא. תניא: האומר לאשתו ״כל נדרים שתדורי, אי אפשי שתדורי״, ״אין זה נדר״ — לא אמר כלום. ״יפה עשית״, ו״אין כמותך״, ו״אם לא נדרת, מדירך אני״ — דבריו קיימין. לא יאמר אדם לאשתו בשבת ״מופר ליכי״, ״בטיל ליכי״, כדרך שאומר לה בחול, אלא אומר לה: ״טלי ואכלי״, ״טלי ושתי״, והנדר בטל מאליו. אמר רבי יוחנן: וצריך שיבטל בלבו. תניא, בית שמאי אומרים: בשבת מבטל בלבו, בחול מוציא בשפתיו. ובית הלל אומרים: אחד זה ואחד זה — מבטל בלבו, ואין צריך להוציא בשפתיו. אמר רבי יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל, ובעל שאמר בלשון חכם — לא אמר כלום. דתניא: ״זה הדבר״ — החכם מתיר ואין בעל מתיר. שיכול: ומה חכם שאין מפר — מתיר, בעל שמפר — אינו דין שמתיר? תלמוד לומר:
נדרים עז: