הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לא.מסכת נדרים31a
מתני' משובתי שבת - מאותן שמשמרין שבת: אסור בכותים - שהן כמו כן משמרין שבת: מאוכלי השום - בלילי שבת: אסור בישראל - דישראל רגילין לאכול שום (ב"ק פב.) מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (כתובות סב:): ואסור בכותים - שהם נמי אוכלים שום בלילי שבת: ומותר בכותים - שהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים: גמ' אפי' עובדי כוכבים נמי - אי משמרין שבת יהא אסור בהן: אלא - מאי שובתי שבת אותן דמצווין על השבת דהיינו ישראל וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים אבל עובדי כוכבים אע"פ שמשמרין שבת אינן מצווין: ומותר בכותים ואמאי הא מצווין נינהו - נמי לעלות לירושלים: אלא אמר אביי - מאי משובתי שבת מצווה ועושה קתני: בתרתי בבי קמייתא - בשבת ושום: ישראל וכותים מצווין ועושין - ואסור בהן: ועובדי כוכבים עבדי אבל אינן מצווין - לפיכך מותר: בהך דעולי ירושלים ישראל מצווין ועושין כותים מצווין ואינן עושין - להכי מותר בהן: מתני' שאיני נהנה לבני נח - שלא יהנה מכל בני נח שכל העולם יצאו מבני נח: גמ' כיון דאיקדש אברהם - בחלקו של הקב"ה: איתקרו - ישראל על שמיה דאברהם ולא על שם בני נח: הא איכא ישמעאל - דזרע אברהם הוא והוא מן העובדי כוכבים: יקרא לך זרע - ובאותו זרע קנדר: ולא כל יצחק - ועשו אינו נקרא זרע יצחק להכי מותר בעובדי כוכבים: מתני' שאיני נהנה מישראל לוקח מהן ביתר ומוכר להם בפחות - כלומר בזול ונמצא שאינו נהנה מהן: שישראל - לא יהו נהנין ממנו מוכר להן ביוקר דהשתא אין נהנין ממנו: ואין שומעין לו - שלא ימצא אדם שיהא שומע לו בדבר זה שבשביל נדרו מוכר לו בזול ויקח ממנו ביוקר: גמ' הלוקח כלי מבית האומן לבקרו - אם יפה יתן לו דמיו ואם לאו שיחזיר לו כליו כמו כלי זכוכית: ונאנס מידו - שנשבר חייב לוקח לשלם לו: אלמא הנאת לוקח היא - דהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר הלכך חייב דגמר ומקני נפשיה בההיא הנאה שמניחו לבקרו. והוי כנושא שכר ונתחייב באונסין: אבל שוה בשוה - אינו יכול [למכור] ואי ס"ד הנאת לוקח היא הקונה חפץ ולא הנאת המוכר אפי' שוה בשוה נמי יהא יכול למכור דלא הוי הנאת מוכר אלא הנאת לוקח: תריץ דמתניתין דמשמע שוה בשוה לא: בזבינא דרמי על אפיה - עיסקא בישא דלא קפיץ עליה זבינא ודומה לו כמי שמונחת על פניו ועכשיו כשמוכרה שוה בשוה הנאת מוכר היא ולא הנאת לוקח הלכך מוכר בפחות אבל שוה בשוה לא: אימא רישא - דההיא לוקח ביותר ודייקינן מינה הכי נמי אבל שוה בשוה לא אינו לוקח אלמא הנאת לוקח הוי דאי הנאת מוכר אפילו שוה בשוה נמי הנאת מוכר היא ולא הנאת לוקח ובהכי יכול ליקח מהן דאכתי לית ליה הנאה בהנהו זביני: ועוד אימא סיפא קונם שישראל נהנין לי - כלומר שלא יהו ישראל נהנין לי ממני לוקח . בפחות ומוכר ביתר אבל שוה בשוה לא: ואי בזבינא דרמי על אפיה אפילו שוה בשוה - נמי יהא יכול למכור דהא הנאת המוכר ולא הנאת לוקח היא: סיפא בזבינא חריפא - בסחורה דקפיץ עלה זבינא דשוה בשוה הוי הנאת לוקח ולא הנאת מוכר הלכך מוכר ביוקר: אפילו שוה בשוה נמי - יהא לוקח המדיר דהא הנאת לוקח היא ולא הנאת מוכר ולא יהא הך נהנה ממנו:
מתני׳משובתי שבת — אסור בישראל ואסור בכותים. מאוכלי שום — אסור בישראל ואסור בכותים. מעולי ירושלים — אסור בישראל ומותר בכותים. גמ׳ מאי ״שובתי שבת״? אילימא ממקיימי שבת, מאי איריא בכותים? אפילו גוים נמי! אלא ממצווים על השבת. אי הכי, אימא סיפא: ״מעולי ירושלים״ — אסור בישראל ומותר בכותים, אמאי? והא מצווים נינהו! אמר אביי: מצווה ועושה קתני. בתרתי בבי קמייתא: ישראל וכותים — מצווין ועושין, גוים ההוא דעבדי — עושין ואינם מצווין. בעולי ירושלים: ישראל — מצווין ועושין, כותים — מצווין ואינם עושין. מתני׳ ״קונם שאיני נהנה לבני נח״ — מותר בישראל ואסור באומות העולם. גמ׳ וישראל מי נפיק מכלל בני נח? כיון דאיקדש אברהם, איתקרו על שמיה. מתני׳ ״שאיני נהנה לזרע אברהם״ — אסור בישראל ומותר באומות העולם. גמ׳ והאיכא ישמעאל! ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ כתיב. והאיכא עשו! ״ביצחק״, ולא כל יצחק. מתני׳ ״שאיני נהנה מישראל״ — לוקח ביותר ומוכר בפחות. ״שישראל נהנין לי״ — לוקח בפחות ומוכר ביותר, ואין שומעין לו. ״שאיני נהנה להן והן לי״ — יהנה לאומות העולם. גמ׳ אמר שמואל: הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו — חייב. אלמא קסבר הנאת לוקח היא. תנן: ״שאיני נהנה מישראל״ — מוכר בפחות, אבל שוה בשוה — לא. ואי הנאת לוקח היא — אפילו שוה בשוה! מתניתין בזבינא דרמי על אפיה. אם כן אימא רישא: לוקח ביותר. ועוד, אימא סיפא: ״שישראל נהנין לי״ — [לוקח בפחות] ומוכר ביותר. ואי בזבינא דרמי על אפיה — אפילו שוה בשוה! סיפא בזבינא חריפא. אי הכי לוקח בפחות? אפילו שוה בשוה! אלא
נדרים לא.