הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כה:מסכת נדרים25b
מתני' נדרי שגגות - אמר קונם כו': ונזכר שאכל ושתה - פטור דלבו אונסו דסבר שבאמת נשבע: וכן ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי הן עליכם קרבן ונמצאו - אותן האוכלים שהיה אביו או אחיו היינו נמי נדרי שגגות שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן: או שהיה אוכל עמהן - עם אביו ועם אחיו אחרים: בש"א הן מותרין - אביו ואחיו בלבד ומה שעמהם אסורים דקסברי נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו וב"ה סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ע"כ מפי' רבינו גרשום זצ"ל: גמ' תנן התם - בפרק ר"א אומר כו': פותחין בשבתות וימים טובים - שאם נדר שלא יאכל כל ימות השנה פותחין לו חרטה כך כלום נדרת על דעת להתענות בשבתות וימים טובים אם יאמר לאו: בראשונה - היו ב"ד של ראשונים אומרים אותן הימים שבתות וי"ט מותרין וכו': הותר כולו - וכולן מותרין: אמר רבה הכל מודים כו' - אמתני' קאי כלומר שאם ראה אותם אוכלים תאנים וענבים ואמר הרי הן עליכם קרבן (כמו שאמר עליהם על כולכם אסורין) ושוב אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא הואיל ומעיקרא כללן דאמר כולכם כולן אסורים ואביו ואמו מותרין דלא הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו הואיל ואכתי בדיבורו קמא קאי דאמר כולכם: לא נחלקו אלא באומר - תחלה בכלל הרי הם עליכם קרבן ושוב אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן פלוני ופלוני קסברי ב"ה דהו"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו וב"ש סברי כל עיקר לא אמר הותר מקצתו הותר כולו (הואיל ואכתי אדיבורו קמא קאי דאמר כולכם):
מתני׳שגגות — ״אם אכלתי ואם שתיתי״, ונזכר שאכל ושתה. ״שאני אוכל ושאני שותה״, ושכח ואכל ושתה. אמר: ״קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי, ושהכתה את בני״, ונודע שלא הכתו, ונודע שלא גנבה. ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר: ״הרי עליכם קרבן״, ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים. בית שמאי אומרים: הן מותרים, ומה שעמהם — אסורים. ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין. גמ׳ תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין, כך שבועות שגגות מותרות. היכי דמי שבועות שגגות? כגון רב כהנא ורב אסי, הדין אמר: שבועתא דהכי אמר רב, והדין אמר: שבועתא דהכי אמר רב. דכל חד וחד אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע. ראה אותן אוכלין. תנן התם: פותחין בשבתות ובימים טובים. בראשונה היו אומרים: אותן הימים — מותרים, ושאר כל הימים — אסורים, עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כלו. אמר רבה: דכולי עלמא, כל היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר ״כולכם אסורין חוץ מאבא״, דכולהון אסורין ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: ״פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר״.
נדרים כה: