הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סו.מסכת נדרים66a
מתני' אותן הימים - ימים טובים ושבתות שבהן מותר ושאר ימות השנה אסור: הותר הראשון הותר לכולן - כדאוקימנא בפ' ד' נדרים שתלאן כולן בראשון: אמר שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד - אע"פ שאמר כל טענותיו בתוך כדי דיבור: גמ' אמר רבא - מתני' דמשוי חילוק בין היכא דאמר כולכם להיכא דאמר לזה קרבן ולזה קרבן: ר"ש היא דאמר עד שיאמר [שבועה] לכל אחר ואחד - דתנן במסכת שבועות היו חמשה תובעין אותו וכו' ר"ש אומר לעולם אינו חייב עד שיאמר לכל אחד ואחד שבועה לא לך ונמצא בכולן לשקר אבל אמר שבועה לא לך ולא לך אינו חייב אלא אחת להכי נמי מתני' היכא דאמר קונם שאיני נהנה לכולכם והותר באחד הותר בכולן: ותיפוק לי דאין רע - אמאי קא מהדר תנא דהיכא דאמרו לו והלא המיושן יפה למעיים דלא הוי נדר דמשמע דוקא יפה דאי לא הוי לא רע ולא יפה לא הותר ותיפוק ליה דלא הוי נדר דאינו רע וה"ל נדר בטעות: ועודי יפה קתני - והכי נמי גבי אשה זו לא מפני שהיא כעורה ונעשת יפה אח"כ או שחורה ונעשת לבנה אלא נאה ולבנה מעיקרא: וייפוה - שקישטוה והלבישוה ונראית יפה: מעשה לסתור - דרישא קתני אם היא נאה מעיקרא הוי נדר בטעות אבל אם נעשת נאה ע"י קישוט כגון הך דר' ישמעאל ה"ל נולד ואין פותחין בנולד והדר קא מפיק מעשה (הוא) אפי' היכא דנעשת נאה ע"י קישוט פותחין לו: חסורי מיחסרא והכי קתני - רבי ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשת נאה ע"י קישוט אינו נדר ופותחין לו ומעשה נמי וכו':
שאין מקרעין שטר כתובה. מתני׳ פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה היו אומרים: אותן הימים — מותרין, ושאר כל הימים אסורין. עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מכללו — הותר כולו. כיצד? אמר ״קונם שאיני נהנה לכולכם״, הותר אחד מהן — הותרו כולן. ״שאיני נהנה לזה ולזה״, הותר הראשון — הותרו כולן, הותר האחרון — האחרון מותר וכולן אסורין. הותר האמצעי, הימנו ולמטה — מותר, הימנו ולמעלה — אסור. ״שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן״ — צריכין פתח לכל אחד ואחד. ״קונם יין שאני טועם, שהיין רע למעיים״, אמרו לו: והלא המיושן יפה למעיים! הותר במיושן. ולא במיושן בלבד הותר, אלא בכל היין. ״קונם בצל שאיני טועם, שהבצל רע ללב״, אמרו לו: הלא הכופרי יפה ללב! הותר בכופרי. ולא בכופרי בלבד הותר, אלא בכל הבצלים. מעשה היה, והתירו רבי מאיר בכל הבצלים. גמ׳ הותר האחרון — האחרון מותר, וכולן אסורין. מאן תנא? אמר רבא: רבי שמעון היא, דאמר: עד שיאמר ״שבועה״ לכל אחד ואחד. קונם יין שאני טועם וכו׳. ותיפוק ליה דאין רע! אמר רבי אבא: ועוד, ״יפה״ קתני. קונם בצל שאני טועם שהבצל וכו׳. ותיפוק ליה דאין רע! אמר רבי אבא: ועוד, ״יפה״ קתני. מתני׳ פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו. אומרים לו: אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך ״כך היא ווסתו של פלוני, מגרש את נשיו״, ועל בנותיך יהו אומרין ״בנות גרושות הן״, ״מה ראתה אמן של אלו להתגרש״. ואמר: ״אילו הייתי יודע שכן, לא הייתי נודר״ — הרי זה מותר. ״קונם שאני נושא את פלונית כעורה״ והרי היא נאה, ״שחורה״ והרי היא לבנה, ״קצרה״ והרי היא ארוכה — מותר בה. לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה — אלא שהנדר טעות. ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בני, מזו נדרת? אמר לו: לאו, והתירה רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה, ואומרות: ״בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה״, וכן הוא אומר בשאול: ״בנות ישראל על שאול בכינה״. גמ׳ מעשה לסתור?! חסורי מחסרא והכי קתני: רבי ישמעאל אומר: אפילו כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה. מעשה באחד שנדר מבת אחותו והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה וכו׳.
נדרים סו.