הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נו.מסכת נדרים56a
מתני' מותר בעלייה - שאין עלייה בכלל בית: הנודר מן עלייה כו' - דברי הכל אין בית בכלל עלייה: גמ' ר"מ היא - דאמר עלייה לאו בכלל בית היא: לימא ר"מ היא - דאמר אין [עלייה] בכלל [בית]: דיאי וכו' - בבית ארץ משמע דמחובר בארעא הוי בית: עלייה דלא מיחבר בארעא לא הוי בכלל בית ארץ ולהכי בעי קרא לרבויי דהואיל דסמיכא אקירות הבית מטמאה: האומר לחבירו בית שבביתי אני מוכר לך מראהו עלייה - משום דאמר בית בביתי משמע עלייה בתוך ביתי: טעמא דאמר בית בביתי הא אם אמר בית סתם אין יכול להראות לו עלייה. דאין עלייה בכלל בית: אפי' תימא רבנן - לא תימא עלייה ממש מאי עלייה דקתני: מעולה שבנכסיו - הבית המשובח שבבתיו צריך ליתן לו היכא דקאמר בית בביתי אבל אי הוה אמר בית סתם היה יכול להראות לו עלייה ממש דעלייה בכלל בית: מתני' מותר בדרגש - דאין דרגש בכלל מיטה: דרגש בכלל מיטה - ואסור אבל הנודר מן הדרגש דברי הכל אין המיטה בכלל דרגש: גמ' ערסא דגדא - מיטה שעורכין אותה למזל ואין שום אדם ישן עליה: כשהן מברין אותו: לכ"ג כשהוא אבל: כל - העם כו' יתיב עליה. בתמיה מכלל דדרגש לאו ערסא דגדא הוא: אנן יהבינן ליה - משום דכתיב ויין למרי נפש ה"נ אף על גב דכולה שתא לא יתיב עליה השתא יתיב: לא חיה כופהו - ממש הכרעים מלמעלה: אלא זוקפו - שמעמידו על שני כרעיו ודיו: ואי אמרת ערסא דנדא - דמיטה חשובה היא כ"כ אמאי אין צריך לכפותה: והתניא וכו' - וזו נמי הואיל ומיטה חשובה היא צריך לכפותה אלא שמע מינה דרגש לאו ערסא דגדא הוא:
מתני׳מן הבית — מותר בעלייה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית. הנודר מן עלייה — מותר בבית. גמ׳ מאן תנא ״בבית״ לרבות את היציע, ״בבית״ לרבות את העלייה? אמר רב חסדא: רבי מאיר היא, דאי רבנן, האמרי רבנן: עלייה בכלל הבית, למה לי קרא ״בבית״ לריבויא? אביי אמר: אפילו תימא רבנן, בעיא קרא. דסלקא דעתך אמינא ״בבית ארץ אחזתכם״ כתיב. דמחבר בארעא — שמיה בית, עלייה — הא לא מחבר בארעא. כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא: ״בית בביתי אני מוכר לך״ — מראהו עלייה. טעמא דאמר ליה ״בית שבביתי אני מוכר לך״, אבל ״בית״ סתם — אינו מראהו עלייה. לימא, רבי מאיר היא? אפילו תימא רבנן, מאי ״עלייה״ — מעולה שבבתים. מתני׳ הנודר מן המטה — מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: דרגש בכלל מטה. הנודר מן הדרגש — מותר במטה. גמ׳ מאי דרגש? אמר עולא: ערסא דגדא. אמרו ליה רבנן לעולא, הא דתנן: כשהן מברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש. כולה שתא לא יתיב עלה, ההוא יומא יתיב עלה? מתקיף לה רבינא: מידי דהוה אבשר ויין, דכולה שתא אי בעי — אכיל, ואי בעי — לא אכיל, ההוא יומא אנן יהבינן ליה! אלא הא קשיא, דתניא: דרגש לא היה כופהו, אלא זוקפו. ואי אמרת ערסא דגדא הוא, והתניא: הכופה את מטתו — לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך הבית הוא כופה! הא לא קשיא,
נדרים נו.