הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מא.מסכת נדרים41a
ושטיח - עור לאכול עליו: בלא מלח ובלא רבב - דמלפת בהו: רבב - שומן: דדא ביה כולא ביה - מי שיש בו דעת כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום: דא קני מה חסר - מי שקנה דעת אינו חסר כלום: חוזר לימי עלומיו - דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא: שנא' רוטפש - כלומר כשעת רטוב ופש כמו [פרו ורבו מתרגמינן] פושו וסגו: מנוער - מן החולי ישוב כמו שהיה בימי עלומיו: כל משכבו הפכת בחליו - כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו: תליסר אפי הלכתא - שהיה שונה למודו בי"ג פנים: שיתא אזלו ליה - ששכחם: קצרא - כובס: אתה עשית אותי ואת חייא - דגמר להו דכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן: הכל מושלין בו - להמיתו אפי' זבוב אפילו יתוש: למשפטיך עמדו היום כל עבדיך - דכיון שנשפט בישיבה של מעלה הכל נעשו עבדיו של הקב"ה ליפרע הימנו: גברא גבוה הוי רכיב גירדנא זוטא - פרדה קטנה: תיתורא - גשר: ואסתויט - נתפחדה הפרדה ושדייה מינה ושכיב ואע"פ שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט מת: אקרוקתא - צפרדע ועקרב אינו יכול לשוט בנהר ונשאו צפרדע עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש:
״בחסר כל״, אמר רבי אמי אמר רב: בלא נר ובלא שלחן. רב חסדא אמר: בלא אשה. רב ששת אמר: בלא שמש. רב נחמן אמר: בלא דעה. תנא: בלא מלח ובלא רבב. אמר אביי: נקטינן — אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי: דדא ביה — כולא ביה, דלא דא ביה — מה ביה. דא קני — מה חסר, דא לא קני — מה קני. אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא: אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר: ״הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי״. רב המנונא אמר: חוזר לימי עלומיו, שנאמר: ״רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו״. ״כל משכבו הפכת בחליו״, אמר רב יוסף: לומר דמשכח תלמודו. רב יוסף חלש, איעקר ליה תלמודיה, אהדריה אביי קמיה. היינו דבכל דוכתא אמרינן, אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא, אמר ליה אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן. כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא, אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון. לסוף חלש רבי, אהדר רבי חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה, שיתא אזדו. הוה ההוא קצרא, הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו. אזל רבי חייא וגמר יתהון קמי קצרא ואתא ואהדר יתהון קמי רבי. כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא אמר ליה רבי: אתה עשית אותי ואת חייא. איכא דאמרי, הכי קאמר ליה: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי. ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא: גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה. של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט, והכל יכולים לכבותה. וזו של חולה — של שמים היא, ומי יכול לכבותה? ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא ואמרי לה אמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנאמר: ״והיה כל מצאי יהרגני״. רב אמר מן הדין קרא: ״למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך״. רבה בר שילא אמרו ליה: שכיב גברא. גבוה הוה, רכיב גירדונא זוטרא, מטא תיתורא איסתויט, שדייה וקא שכיב. קרי על נפשיה: ״למשפטיך עמדו היום״. שמואל חזייה לההוא קרוקיתא דעקרבא יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא טרקא גברא ומיית. קרי עליה ״למשפטיך עמדו היום״. אמר שמואל: אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה. לאפוקי מאי? לאפוקי הא דתניא, רבי יוסי בן פרטא אומר משום רבי אליעזר: אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש. בשלמא חולי מעיים — משום כיסופא. אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא? משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא. אמר רבא: האי אישתא, אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא, מעלי
נדרים מא.