הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כז:מסכת נדרים27b
דאי הוי ידע - בשעת התנאי דמיית בתוך הזמן לאלתר גמר ויהיב גיטא מעכשיו הלכך הוי גט ולהכי גמר בלביה למיהוי גט אבל האי אי הוה ידע דאתניס לא הוה מבטל זכוותיה ולא גמר ומקני: ואמר להו שמואל לא שמיה מתייא - אע"ג דאניס והא מינס אניס ולא ליהוי גיטא: דלמא אונסא דמיגליא שאני - ומעברא אונסא דמיגליא הוא דזימנין דלא משתכחא בהאי גיסא ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה (ודלמא אסיק אדעתיה) ואפי' הכי לא התנה משום הכי אי מיתניס בהאי זמן אמר גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו שום אונס אבל בעלמא אי איתניס פטור: ולרב הונא - דאמר בטלן זכוותיה אמאי הא אסמכתא הוא דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר הכי ואסמכתא לא קניא: שאני הכא - להכי קני: דאתפיס זכותיה לב"ד - דכגבוי דמי ולא הוה אסמכתא: מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו - שהניח השטר שהיה לו לבעל חוב עליו ביד נאמן ואמר לו אם איני פורע החוב מכאן עד ל' יום תן לו שטרו למלוה ויחזור ויגבה בו כל מה שכתוב בו בתחילה: ולא נתן - ולא פרע: רבי יוסי אומר יתן - השליש השטר למלוה ואע"ג דאסמכתא היא דסבור היה לפרוע באותו הזמן קנה המלוה את השטר: אין הלכה וכו' - הא הכא אע"ג דאתפיס השטר ביד [השליש] הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב: שאני הכא דאמר ליבטלן זכותיה - שלא יהא בהן ממש דזהו חמור מתן לו שטרו: והלכתא אסמכתא קניא - ואע"ג דלא מתפיס: והוא דלא אניס - באונסא דמוכחא לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא: והוא דקנו מיניה - שלא יחזור בו: ובב"ד חשוב - שיהא מומחה לרבים וכל הני תלת מילי בעינן בה דאי הוה חד בלא אידך לא קני אלא כולהו ג' בעינן דלא אניס וקנין ובב"ד חשוב: מתני' להרגין - שהוא הורג על עסקי ממון שאם בא להורגו יכול לדור על זה שהוא של תרומה ויאמר נדר זה עלי אם אינו של תרומה אע"פ שאינו של תרומה כדי שלא יטלם לפי שיש חיוב מיתה לזו והנדר מותר והיינו נמי נדרי אונסין: ולחרמין - שהוא ליסטים בעלמא שאינו הורג: ולמוכסים - נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בע"כ: אף על פי שאינן של תרומה - יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם ומתני' לא זו אף זו קתני: בכל נודרים - להם:
הוה ידע דמית, מן לאלתר הוה גמר ויהיב גיטא. מאי שנא מההוא דאמר להו: אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא. אתא ופסקיה מעברא. אמר להו: חזו דאתאי, חזו דאתאי! ואמר שמואל: לא שמיה מתייא. אמאי? והא מינס אניס! דלמא אונסא דמיגליא שאני, ומעברא מיגלי אונסיה. ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא. ואסמכתא לא קניא! שאני הכא דמיתפסן זכותיה. והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא? והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו, ואמר: אם אין אני נותן לו מכאן עד שלשים יום — תן לו שטרו. הגיע זמן ולא נתן, רבי יוסי אומר: יתן. ורבי יהודה אומר: לא יתן. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא! שאני הכא דאמר לבטלן זכותיה. והלכתא: אסמכתא קניא. והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב. מתני׳ נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין. שהיא תרומה, אף על פי שאינו תרומה. שהן של בית המלך, אף על פי שאינן של בית המלך. בית שמאי אומרים: בכל נודרין,
נדרים כז: