הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה.מסכת נדרים65a
אין מתירין לו - לנודר אלא בפניו של מדיר: במדין לך - מהו במדין לך אלא הכי קא"ל במדין נדרת לפני יתרו לך והתר בפני יתרו שאין מתירין לו לאדם אלא בפניו ויתרו הדירו למשה שלא לשוב מצרים מפני אותן אנשים המבקשים להורגו ואמר רבי תלמיד חכם מיפר לעצמו: ארנבא חיה - שאינה מבושלת ואית דאמרי חיה ממש שאכל אותה כשהיא חיה: הוה מצטער צדקיהו בגופיה - שהיה רוצה לגלות הדבר שיהו מבזין אותו בני העולם: איתשיל אשבועתיה - נשאל על שבועתו: מאי עבדיתו - דשריתון ליה מ"ט לא אמריתון ליה לצדקיהו דלא מציתו למשריה אלא בפניו: מתני' שהן כנולד - דדמו לנולד אבל הן ממש אינן נולד ופותחין בהן: שאביה רע - תולה נדרו ברעות אביה מכלל דאי לא הוה רשע היה נושא אותה: או שעשה תשובה - דהיינו נולד פותחין בה ואומר לו בשעת חרטה אילו היית יודע שאביה עושה תשובה כלום היית נודר והוא אומר לאו וה"נ מכלב ונחש: גמ' מת נולד הוא - דהוי נולד גמור ומאי קאמר אינו כנולד: אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר - ברשעת אביה דמשמע כל זמן שאביה בחיים דודאי אם אמר שאיני נושא את פלונית סתם ודאי כדקאמרת השתא דאמר שאביה רע לפי שהוא רשע אינו נושא את בתו ואהכי פותחין לו לומר אילו היית יודע שמת: ורבי יוחנן אמר - לא הוי נולד כלל דבשעה שנדר כבר מת אהכי פותחין לו דכבר מת בשעה שנדר והוה ליה בטעות והא דאמר במתני' שהן כנולד דדמו לנולד פורתא:
המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. מנא הני מילי? אמר רב נחמן: דכתיב: ״ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים״. אמר לו: במדין נדרת — לך והתר נדרך במדין. דכתיב: ״ויואל משה״ — אין אלה אלא שבועה, דכתיב: ״ויבא אתו באלה״. ״וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים (חיים)״. מאי מרדותיה? אשכחיה צדקיה לנבוכדנצר דהוה קאכיל ארנבא חיה. אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא. אישתבע. לסוף הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה. איתשיל אשבועתיה, ואמר. שמע נבוכדנצר דקא מבזין ליה, שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו. אמר להון: חזיתון מאי קא עביד צדקיהו? לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא ד״לא מגלינא״? אמר ליה: איתשלי אשבועתא. [אמר להו: מתשלין אשבועתא?] אמרי ליה: אין. אמר להו: בפניו, או אפילו שלא בפניו? אמרי ליה: בפניו. אמר להון: ואתון מאי עבדיתון, מאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו? מיד ״ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון״. אמר רבי יצחק: ששמטו כרים מתחתיהם. מתני׳ רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד, ואין חכמים מודים לו. כיצד? אמר ״קונם שאני נושא את פלונית, שאביה רע״, אמרו לו: מת, או שעשה תשובה. ״קונם לבית זה שאני נכנס, שהכלב רע בתוכו״, או ״שהנחש בתוכו״, אמרו לו: מת הכלב, או שנהרג הנחש — הרי הן כנולד, ואינו כנולד. ואין חכמים מודים לו. גמ׳ ״קונם שאני נכנס לבית זה שהכלב וכו׳״ — מת נולד הוא! אמר רב הונא: נעשה כתולה נדרו בדבר. ורבי יוחנן אמר: כבר מת וכבר עשה תשובה, קאמרי ליה.
נדרים סה.