הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לד:מסכת נדרים34b
ככר של הפקר - וכ"ש אי דנפשיה אלא רבותא קמ"ל דמצי זכי בהפקר לחליה קדושה עילויה: נטלה על מנת לאוכלה - דכיון שהחזיק בו קנאה ואם אכלה מעל לפי כולה ומשלם להקדש לפי כולה וחומש שהרי הוציאה לחולין: אבל נטלה על מנת להורישה לבניו - ואחר כך הקדישה עסקינן דקודם לכן לא יכול להקדישה: לא מעל אלא לפי טובת הנאה שבה - שאינו משלם להקדש אלא כפי חזקת טובה שנותן לאביו אחד מן הבנים בשביל שמורישה לו והיינו טובת הנאה: ככרי יהא אסור עליך וחזר ונתנו למודר במתנה מהו: כי איתיה ברשותיה - כלומר כל זמן שהוא של מדיר הוא דאסור דהכי משמע ככרי כל זמן שהוא שלי: או דלמא עליך א"ל - ועלויה שויתיה לאותו ככר הקדש ואע"פ שנתנו לו במתנה אסור: אלא - הא קמבעיא ליה האי דאמר ככרי עליך אי אמרי' דכל זמן שהוא ברשותיה . דאי אתי לידיה מיניה דיליה קאמר ליה: ולאפוקי דאי גנבה מיגנב - לאותו ככר ונתנה לו הגנב במתנה שאינו אסור בה הואיל והוא עצמו לא נתנה לו או דלמא אע"ג דאי גנבה ליה מיגנב אסירה ליה: לא לאפוקי דאי אזמניה עליה - למיכל מההוא ככר מעיקרא והדר א"ל ככרי עליך דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה ואינו יכול לאוסרה עליו דלאו כוליה דנותן הוא אלא גם דמזומן:
רבא: היתה לפניו ככר של הפקר, ואמר: ״ככר זו הקדש״, נטלה לאוכלה — מעל לפי כולה. להורישה לבניו — מעל לפי טובת הנאה שבה. בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא: ״ככרי עליך״ ונתנה לו במתנה, מהו? ״ככרי״ אמר לו, כי איתיה ברשותיה הוא דאסור. או דלמא ״עליך״ אמר ליה, עילויה שויתיה הקדש? אמר ליה: פשיטא דאף על גב דיהבה ליה במתנה — אסור. אלא ״ככרי עליך״ לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה מיגנב? אמר ליה: לא, לאפוקי דאי אזמניה עלה.
נדרים לד: