הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לח:מסכת נדרים38b
נפשה וגופה לשמים - שאינה ראויה לאכילה לפיכך זן אותה דאינו מהנהו הנאה מרובה: מוכרה לעובדי כוכבים - וניחא ליה בפיטומא: גמ' על החתן - שהחתן הוי מודר: הרי מוסר לו שפחה לשמשו - ואמאי מותר: אלא בשנכסי חתן אסורין אצל אבי הכלה - ואע"פ שהחתן מהנהו שזן את בתו אפי' הכי משיא לו את בתו ומשיב הש"ס משום הא לא צריך למימר דמותר להשיא את בתו: דגדולה מזו אמרו - בשנכסיו אסורים על הנודר אמרנו וזן את אשתו: אע"פ וכו' ואת אמרת וכו' - פשיטא דמותר דהא לא מהני כלל: לעולם בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן - ודקאמרת הרי מוסר לו שפחה לשמשו תריץ בבתו בוגרת עסקינן שיכול להשיאו ומדעת עצמה דהואיל ואינו משיא אלא מדעת עצמה לאו הנאה דקא מהני ליה איהו אלא הנאה מועטת: תניא נמי הכי - דהנאה מועטת מותרת: המדיר את בנו - מנכסיו אם לא ילמוד תורה: מותר - האב למלאות כו' שהנאה מרובה נדר הימנו ולא הנאה מועטת וזו הנאה מועטת היא: כוס של בית המרחץ - הנאה מועטת היא: למנחרותא עבידן - לצורך עבודה עשויין ולא להתפטם: למנחרותא - לעבודתו והואיל וקי"ל יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אינה הנאה למודר אם זה מפרנס עבדיו: לפטומא עבידא - דטהורה לשחיטה וטמאה לעובד כוכבים: המודר הנאה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב - כדמפרש לקמן:
וגופה לשמים. אמרו לו: אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו, שאם ירצה הרי הוא מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים. גמ׳ אמר רב יצחק בר חנניה אמר רב הונא: המודר הנאה מחבירו — מותר להשיא לו בתו. הוי בה רבי זירא: במאי עסקינן? אילימא בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן, הרי מוסר לו שפחה לשמשו! אלא בנכסי חתן אסורין על אבי כלה. גדולה מזו אמרו: זן את אשתו ואת בניו, ואף על פי שהוא חייב במזונותן, ואת אמרת מותר להשיא לו בתו?! לעולם בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן, ובבתו בוגרת, ומדעתה. תניא נמי הכי: המודר הנאה מחבירו — אסור להשיא לו בתו, אבל משיאו בתו בוגרת ומדעתה. אמר רבי יעקב: המדיר בנו לתלמוד תורה — מותר למלאות לו חבית של מים, ולהדליק לו את הנר. רבי יצחק אמר: לצלות לו דג קטן. אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: המודר הנאה מחבירו — מותר להשקותו כוס של שלום. מאי ניהו? הכא תרגימו: כוס של בית האבל. במערבא אמרי: כוס של בית המרחץ. ולא יזון את בהמתו בין כו׳. תניא, יהושע איש עוזא אומר: זן עבדיו ושפחותיו הכנענים, ולא יזון את בהמתו, בין טמאה בין טהורה. מאי טעמא? עבדיו ושפחותיו הכנענים — למנחרותא עבידן, בהמה — לפטומא עבידא. מתני׳ המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו — עומד אבל לא יושב. ומרפאו רפואת נפש, אבל לא רפואת ממון.
נדרים לח: