הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לו:מסכת נדרים36b
כיון דזכות הוא לו - שמרויח שתורם עליו משלו ולא צריך ליתן לו כלום: לא צריך דעת - שזכין לאדם שלא בפניו: או דלמא - כיון דמצוה דיליה היא דבעל הכרי ניחא ליה למיעבדיה שיקיים הוא את המצוה לפיכן. צריך שיודיעו: אילימא - משל בעל הכרי על בעל הכרי: אילימא לדעתיה דיליה - לדעתו של תורם שלא הודיעו לבעל הכרי שהוא תורם עליו: מאן שוייה שליח - הא קיימא לן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם: הא קא מהני ליה דעבד שליחותיה - ואיהו הדירו: הא קא מהני ליה - האי שתורם עליו: אלא לאו לדעתיה דנפשיה - שלא הודיע לבעל הכרי שהוא רוצה לתרום עליו: וא"א צריך דעת הא קמהני ליה - כיון שתורם עליו בידיעתו הא קמהני ליה: אלא לאו אין צריך דעת - ולהכי תורם עליו דכיון שתורם עליו שלא מדעתו לא מהני ליה כלל: לעולם משל בעל הכרי - מיירי ולדעתו דבעל הכרי ודקאמרת הא קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים: באומר כל הרוצ' לתרום יבא ויתרום - דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו לא מהני ליה כלל דאי לא תרים ליה האי תרים ליה איניש אחרינא ומהכא ליכא למשמע מינה כלל: טובת הנאה משל מי - אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן משל מי היא: אי לאו פירי דהאי - דתורם לא מתקן כריא דההוא ותיהוי אותה פרוטה דתורם: או דלמא לא וכו' - ודבעל הכרי הוי טובת הנאה: את כל תבואת זרעך ונתת ונו' - שמע מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה מדכתיב זרעך ונתת: תורם את תרומותיו ומעשרותיו לדעתו - של תורם וקס"ד דמשלו על של בעל הכרי הא קא מהני ליה דשקיל טובת הנאה: אלא - מדתורם לו שמע מינה דטובת הנאה של תורם היא: אמרי - לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי דהכא לא מיירי אלא בשל בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ולהכי טובת הנאה שלו ואפילו הכי לא קא מהני ליה: באומר כל הרוצה בו' - כדאוקימנא לעיל: המקדיש - שפודה את הקדשו מוסיף חומש ולא אדם אחר כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו (ויקרא כז): ומתכפר עושה תמורה - המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו המתכפר עושה תמורה באותו קרבן דהשתא הוי דידיה ולא המפרישו דמאחר שהפריש לצורכו קנאו המתכפר: והתורם וכו' טובת הנאה שלו - של תורם: שנוטלין שכר על לימוד המקרא וכו' - ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא מהני ליה כלל: מאי פסקא - דבמנהגא תליא מילתא ולאו איסורא איכא אפי' למשקל שכר של המקרא תריץ לא ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל:
להו: התורם משלו על של חבירו, צריך דעתו או לא? מי אמרינן: כיון דזכות הוא לו, לא צריך דעת. או דלמא מצוה דיליה היא, וניחא ליה למיעבדיה. תא שמע: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו. במאי עסקינן? אילימא מן בעל הכרי על של בעל הכרי, ולדעתו דמאן? אילימא לדעתו דיליה — מאן שוויה שליח? אלא לדעתו דבעל הכרי. הא קמהני ליה דקעביד שליחותיה! אלא משלו על של הכרי. ולדעתו דמאן? אילימא לדעתו דבעל הכרי — הא קמהני ליה! אלא לאו, לדעתיה דנפשיה, ומשלו תורם על של חבירו. ואי אמרת צריך דעת — הא קמהני ליה! אלא לאו, אין צריך דעת. לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי, כדאמר רבא: באומר ״כל הרוצה לתרום יבא ויתרום״, הכא נמי באומר וכו׳. בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: התורם משלו על של חבירו, טובת הנאה של מי? מי אמרינן: אי לאו פירי דהאיך, מי מתקנא כריא דההוא, או דלמא: אי לאו כריא דההוא, לא הויין פירי דהדין תרומה? אמר ליה, אמר קרא: ״את כל תבואת זרעך ... ונתת״. איתיביה: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו. ואי אמרת טובת הנאה דבעל הכרי, הא קא מהני ליה! אלא שמע מינה טובת הנאה דיליה. אמרי: לא, משל בעל הכרי על של בעל הכרי, ולדעתו דבעל הכרי, באומר ״כל הרוצה לתרום יבא ויתרום״. תא שמע, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: המקדיש מוסיף חומש, ומתכפר — עושה תמורה. והתורם משלו על שאינו שלו — טובת הנאה שלו. מלמדו מדרש הלכות ואגדות, אבל לא ילמדנו מקרא. מקרא מאי טעמא לא ילמדנו — משום דקמהני ליה, מדרש נמי קמהני ליה! אמר שמואל: במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש. מאי פסקא?
נדרים לו: