הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נב:מסכת נדרים52b
גמ' מן העדשים אסור באשישים - בלחם שמעורב בו קמח של עדשים דקסבר אשישים בכלל עדשים הם: ורבי יוסי מתיר - דלא הוי בכלל עדשים קשיא דרבי יוסי אדר' יוסי קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן אסרי הכא ואמרי אשישים בכלל עדשים ובמתניתין שרו דקאמרי קומא לאו בכלל חלב הוא והכי נמי קשיא לרבי יוסי דהכא מתיר משום דסבירא ליה דאשישים לאו בכלל עדשים ובמתני' קאסר דסבירא ליה קומא בכלל חלב היא קיימא: קומא דחלבא - והואיל והוי בכלל חלב להכי אסור והכי נמי מתריצנא לברייתא באתריה דתנא קמא קרו ליה אשישים לפת של עדשים ובאתריה דר' יוסי לא קרו אשישים הלכך שרי ר' יוסי: מותר בתבשיל שיש בו טעם יין - שהרי לא נדר מטעמו של יין: מתני' קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם - הואיל ואמר טועם אסור בהן: וביוצא מהן - בשמן וביין: גמ' אלו דוקא - דמשום אלו אסור בהן וביוצא מהן או דילמא שאיני טועם דוקא דמשום דאמר שאיני טועם אסור בהן וביוצא מהן: אי ס"ד אלו דוקא - ושאיני טועם לאו להכי תנא שאיני טועם למה לי: הא קא משמע לן דאע"ג דאמר שאיני טועם אי אמר אלו מיתסר - ביוצא מהן אי לא לא והכי כמי [אי הוי] אמרי' ואי אמרת שאיני טועם דוקא ואלו לאו דוקא למאי תנא אלו [והוה מתרצינן] הא קמשמע לן אע"ג דאמר אלו אי אמר שאיני טועם מיתסר ביוצא מהן אי לא לא מאי: פירות האלו - כיון דאמר אלו אסור בחילופיהן ובגידוליהן ודייקינן מיניה הא ביוצא מהן כגון סחט משקה מותר ושמע מינה דאלו לאו דוקא: תריץ לא תימא הא ביוצא מהן מותר אלא הוא הדין דאפי' יוצא מהן אסור דהא אלו קאמר ואלו דוקא והא דלא נקט בהדיא אסור ביוצא מהן: הא עדיפא לאשמועינן דחילופיהן - אע"ג דלא הוו גופייהו כגידולין דמו: שאיני אוכל ושאיני טועם - כגון דלא אמר אלו טועם משמע דמדידהו גופוייהו קאמר לפיכך מותר בגידוליהן ובחילופיהן ודייקינן הא ביוצא מהן אסור דהא טועם מגופייהו קאמר אלמא דשאיני טועם דוקא: הוא הדין דאפי' ביוצא מהן מותר איידי דלא תנא ברישא יוצא מהן מותר - דעדיפא ליה נקט לא קתני בסיפא יוצא מהן: בזמן שאמר בשר זה עלי - דהוי כמ"ד אלו עלי וש"מ אלו דוקא: ומותר בציר - דהיינו ציר היוצא מהן אלמא דשאיני טועם לאו דוקא: אמר רבא - תריץ הא דקתני מותר בציר שכבר יצא מהן קודם שנדר ולהכי מותר אבל אם לאחר שנדר יצא מהן לעולם אימא לך דאסור ושאיני טועם דוקא:
גמ׳״מן״ העדשים״ — אסור באשישים, ורבי יוסי מתיר. לא קשיא: מר כי אתריה ומר כי אתריה. באתרא דרבנן קרו לחלבא חלבא ולקומא קומא, באתריה דרבי יוסי לקומא נמי קרו ליה ״קומא דחלבא״. תניא: הנודר מן החלב — מותר בקום, מן הקום — מותר בחלב. מן החלב — מותר בגבינה, מן הגבינה — מותר בחלב. מן הרוטב — מותר בקיפה, מן הקיפה — מותר ברוטב. אם אמר ״בשר זה עלי״ — אסור בו וברוטבו ובקיפו. הנודר מן היין — מותר בתבשיל שיש בו טעם יין. אמר: ״קונם יין זה שאיני טועם״ ונפל לתוך התבשיל, אם יש בו טעם יין — הרי זה אסור. מתני׳ הנודר מן הענבים — מותר ביין. מן הזיתים — מותר בשמן. אמר ״קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם״ — אסור בהן וביוצא מהן. גמ׳ בעי רמי בר חמא: ״אלו״ דוקא, או ״שאיני טועם״ דוקא? אי סלקא דעתך ״אלו״ דוקא, ״שאיני טועם״ למה לי? הא קא משמע לן, דאף על גב דאמר ״שאיני טועם״, אי דאמר ״אלו״ — מיתסר, ואי לא — לא. אמר רבא, תא שמע: ״קונם פירות האלו עלי״, ״קונם הן לפי״ — אסור בחילופיהן ובגידוליהן, הא ביוצא מהן מותר! הוא הדין דאפילו ביוצא מהן אסור. והא עדיפא ליה לאשמועינן דחילופיהן כגידוליהן דמי. תא שמע: ״שאיני אוכל״, ו״שאיני טועם״ — מותר בחילופיהן ובגידוליהן. הא היוצא מהן — אסור! איידי דלא נסיב ברישא ״יוצא מהן״, לא נסיב נמי בסיפא ״יוצא מהן״. תא שמע, אמר רבי יהודה: מעשה ואסר רבי טרפון עלי ביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו: אימתי, בזמן שאמר ״בשר זה עלי״, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, ויש בו בנותן טעם — הרי זה אסור. ב״אלו״ — לא קא מיבעיא לן דדוקא הוא. כי מיבעיא לן ב״שאיני טועם״ — דוקא, או לאו דוקא? תא שמע: ״דג דגים שאיני טועם״ — אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין חיים בין מבושלים, ומותר בטרית טרופה ובציר. אמר רבא: וכבר יצא מהן.
נדרים נב: