הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לא:מסכת נדרים31b
מתני' בזבינא מיצעא - דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה לפיכך שוה בשוה לא דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח: ודשמואל - דאמר חייב: בזבינא חריפא - דודאי הוי הנאת לוקח לפיכך כי נאנס בידו חייב אפי' שוה בשוה דהנאת לוקח היא: נאנסו בהליכה חייב - (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה: בחזרה פטור - דלית ליה הנאה שלא נתקבלו: ספסירא - מי שלוקח בהמה ע"מ למוכרה לאלתר: בחזרה פטור - וה"נ כי אתניס בחזרה אתניס לפטור: מי לא מזבין ליה - ובחזירה נמי כנושא שכר. הוי: מתני' ואסור במולי עובדי כוכבים - דבכלל ערלים הן: ערלי ישראל - בכלל מולים הן כגון שמתו אחיו מחמת המילה: שחיא דוחה שבת חמורה - דכתיב וביום השמיני ימול (ויקרא ט׳:א׳) ואפילו בשבת: שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו - בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד׳:כ״ד): שדוחה את הנגעים - דכתיב וביום השמיני ימול ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ: דכתיב התהלך לפני והיה תמים - וכתיב בתריה ואתנה בריתי ביני ובינך:
מתניתיןמיצעא, ודשמואל בזבינא חריפא. תניא כותיה דשמואל: הלוקח כלים מן התגר לשגרן לבית חמיו, ואמר לו: אם מקבלין אותן ממני — אני נותן לך דמיהם, ואם לאו — אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן. נאנסו בהליכה — חייב. בחזרה — פטור, מפני שהוא כנושא שכר. ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני ולא איזבן. בהדי דהדר, איתניס חמרא, חייביה רב נחמן לשלומי. איתיביה רבא לרב נחמן: נאנסו בהליכה חייב, בחזרה פטור. אמר ליה: חזרה דספסירא — הולכה היא. דאילו משכח לזבוני — אפילו אבבא דביתיה מי לא מזבין ליה? מתני׳ ״קונם שאני נהנה לערלים״ — מותר בערלי ישראל, ואסור במולי אומות העולם. ״שאני נהנה למולים״ — אסור בערלי ישראל, ומותר במולי אומות העולם. שאין הערלה קרויה אלא לשם אומות העולם, שנאמר: ״כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב״. ואומר: ״והיה הפלשתי הערל הזה״. ואומר: ״פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים״. רבי אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה, שנתגנו בה רשעים שנאמר: ״כי כל הגוים ערלים״. רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. רבי יוסי אומר: גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה. רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה — שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה. רבי נחמיה אומר: גדולה מילה — שדוחה את הנגעים. רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: ״התהלך לפני והיה תמים״. דבר אחר: גדולה מילה — שאלמלא היא, לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ״כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. גמ׳ תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר: ״ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו״. אמר רבי: חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא — סכנה היא, שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים וגו׳״. אמול ואשהא שלשה ימים, הקדוש ברוך הוא אמר לי ״לך שב מצרים״. אלא מפני מה נענש משה —
נדרים לא: