הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פא.מסכת קידושין81a
לאתרויי ביה - שאם יבא עליה אין מים בודקין אותה: לא שנו - דאמר אשה מתייחדת עם שני אנשים: שמא יצטרך אחד לנקביו - ובעי להתרחק לצניעות: דניהוו עליה סהדי - אם יבא עליה ויעידו לפני ב"ד ולא ימחו עליה מגילה: דלי כרעיך - מהר ללכת שנקדמנה: כגון אנן - בתמיה: רבי חנינא בר פפי וחביריו - רבי צדוק ורב כהנא בפ"ק (לעיל קידושין דף מ.): מלקין על היחוד - מרדות: ואין אוסרין - אשת איש על בעלה מחמת ייחוד: לא אמרו - דמלקין: אתה מוציא לעז - שיאמרו ראוה שזינתה לכך הלקוה והאידנא ליכא מיתת בית דין למיקטלינהו: מר זוטרא מלקי - על ייחוד אשת איש ומכריז עליה שלא זינתה אלא נתיחדה: על לא טובה השמועה. מי שיוצא קול עליו שהוא עובר עבירות מלקין אותו דלא טובה השמועה לאו הוא דכתיב בבני עלי אל בני לאו יש כאן על לא טובה השמועה: אפסרה - קבשטר"א (קיבישטר"א: אפסר (חלק מהרתמה, שבו מושכים את הבהמה או את הסוס בצווארם)) : ומקרי ליה - קורא לפניו אל בני להודיע שעל לאו זה הוא לוקה: בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד - להלקות דמסתפי מבעל השתא אתי: שקולו דרגא - שאכלו בעליה וירדו רב יוסף ואשתו והוא נשאר בעליה שקולו דרגא מתותי ביבי שלא ירד ויתיחד: שושבינתיה - בעלת ברית לו: אנשים בחוץ - בבית החיצון: ונשים בפנימי אין חוששין משום יחוד - שהחיצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד האיש אחד עם הנשים אבל הפנימים יש להם דרך לחוץ הילכך אנשים בפנים ונשים בחוץ חוששין שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים: איפכא - אנשים בחוץ ונשים בפנים חוששין שמא יכנס האחד לפנים ולא ירגישו בו חביריו אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין שמא תכנס היא לפנים ואם תכנס היא לפנים לא איכפת לן דאשה מתייחדת עם שני אנשים ואם אחד מהן יוצא לבין הנשים אין זה ייחוד דמיסתפי שמא יצא אחד מהן אחריו שהרי דרך הפנימיים על החיצונים: גולפי - מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול: דייר - לשון דרי דרי (מגילה דף יב.) שורות שורות: דייר קנה - מסדר קנים שהעובר עליהן קולם נשמע: סקבא דשתא ריגלא - ריעוע של ימות השנה ליחוד ולעבירה ימות הרגל שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה ונותנים ונושאים זה עם זה סקבא דדרישדור"א בלע"ז כמו דמסקב להו לחמרייהו (ב"מ דף כז:): אסוקינהו - שצוה עליהם לפדותם ונתנום בעלייתו: בהדי דקא חלפא חדא מינייהו - שהיתה עוברת אצל פי ארובה שמן העלייה לבית: נפל נהורא באיפומא - נפל אור בבית דרך פי העליה שהיו פניה מאירות: וקא סליק - לתובעה: אפשח - הרחיב ופיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה להתגבר על יצרו: אמר נורא בי עמרם - הזעיק בני השכונה ליאסף ולבא לכבות הדליקה כדי שיחדל מיצרו שיתבייש מהן: אתו רבנן - שהיו סבורים שהיה שם דליקה: אשבעיה - רב עמרם ליצר הרע שיצא ממנו: מתלוצץ בעבירה - אומר שנקל הוא להתגבר על יצרו אם היו רוצים: אידמי ליה שטן - דהוא יצר הרע: בהך גיסא דמברא - לצד השני שמעבר המים: לא הוה מברא - ספינות המעברות: נקט מצרא - חבל מתוח משפת הנהר אל שפתו ואוחזין בו לבא על דף קצר המוטל ברוחב הנהר: שבקיה - היצר לרבי מאיר: אתכא - על השלחן אוכלין: וכיבי - ולנ"ץ (מלנ"ץ: פצע) המוציאין ליחה ומאוסין:
ביה. אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בעיר, אבל בדרך – עד שיהיו שלשה, שמא יצטרך אחד מהם להשתין, ונמצא אחד מתייחד עם הערוה. נימא מסייע ליה: מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. תרי ואיהו, הא תלתא! התם כי היכי דניהוו עליה סהדי. רב ורב יהודה הוו קאזלי באורחא, הוה קאזלא ההיא אתתא קמייהו. אמר ליה רב לרב יהודה: דל כרעיך מקמי גיהנם. אמר ליה: והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי! אמר ליה: מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת? אלא כגון מאי? כגון רבי חנינא בר פפי וחביריו. אמר רב: מלקין על ייחוד, ואין אוסרין על הייחוד. אמר רב אשי: לא אמרן אלא בייחוד פנויה, אבל בייחוד דאשת איש – לא, שלא תהא מוציא לעז על בניה. מר זוטרא מלקי ומכריז. אמר ליה רב נחמן מפרהטיא לרב אשי: מר נמי לילקי ולכריז! אמר ליה: איכא דשמע בהא ולא שמע בהא. אמר רב: מלקין על לא טובה השמועה, שנאמר: ״אל בני כי לוא טובה השמעה״. מר זוטרא מותיב לה אפסירה על כתפיה ומקרי ליה: ״אל בני״ אמר רבה: בעלה בעיר – אין חוששין משום ייחוד. אמר רב יוסף: פתח פתוח לרשות הרבים – אין חוששין משום ייחוד. רב ביבי איקלע לבי רב יוסף. בתר דכרך ריפתא אמר להו: שקולו דרגא מתותי ביבי. והא אמר רבה: בעלה בעיר – אין חוששין משום ייחוד! שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה. אמר רב כהנא: אנשים מבחוץ ונשים מבפנים – אין חוששין משום ייחוד. אנשים מבפנים ונשים מבחוץ – חוששין משום ייחוד. במתניתא תנא איפכא. אמר אביי: השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא. אביי דייר גולפי. רבא דייר קנה. אמר אבין: סקבא דשתא ריגלא. הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא. אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא. שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייה, דלייה לחודיה, סליק ואזיל. כי מטא לפלגא [ד]דרגא איפשח, רמא קלא: נורא בי עמרם! אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן. אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי. אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא. אמר ליה: חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך. רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא – נקט מצרא וקא עבר. כי מטא פלגא מצרא שבקיה, אמר: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא ״הזהרו ברבי מאיר ותורתו״ שויתיה לדמך תרתי מעי. רבי עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא. נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל. כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר: אי לאו דמכרזי ברקיעא ״הזהרו ברבי עקיבא ותורתו״ שויתיה לדמך תרתי מעי. פלימו הוה רגיל למימר כל יומא ״גירא בעיניה דשטן״. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה. אידמי ליה כעניא. אתא קרא אבבא, אפיקו ליה ריפתא. אמר ליה: יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי? עייליה וקריבו ליה ריפתא. אמר ליה: יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי? אתיוה אותבוה אתכא. הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי (עליה) והוה קעביד ביה מילי דמאיס. אמר ליה:
קידושין פא.