הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נה:מסכת קידושין55b
תהי בה ר' יוחנן - בהא דרבי אושעיא: וכי אומרים לו לאדם כו' - דכל בהמות מזבח אסור לחללה תמימה שנאמר אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ואמר מר (מנחות דף קא.) בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר יכול יופדו על מום עובר כו' וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו: אלא אמר רבי יוחנן - הא דקתני זכרים עולות לא היא ולא דמיה קריבין בעודה תמימה אלא ממתין לה עד שתומם מום קבוע ויהא מותר לחללה ומייתי שתי בהמות חדא לעולה וחדא לשלמים ומתנה אם זו עולה תהא זו עולה תחתיה וחבירתה שלמי נדבה ואם זו שלמים תהא זו שלמים תחתיה וחבירתה עולת נדבה: דמייתי נמי תודה - ומתנה: ודילמא אשם הוא - וליכא למימר דנייתי נמי אשם דאין אשם בא נדבה: ומשני אשם בן שתי שנים דאשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה כתיב בהן איל והאי מתני' דאשתכח בן שנה וליכא לספוקי באשם: ודילמא אשם נזיר או אשם מצורע - דכתיב בהו כבש: בזמנו - כל זמן שהוא ראוי לפסח: שלא בזמנו - עבר זמנו: שלמים הוא - והא מייתי שלמים: למאי הלכתא - תירוצא הוא כלומר למאי הילכתא אתית לספוקינהו בבכור ומעשר למיכלינהו במומו שספק בכור וספק מעשר נאכלין במומן לבעלים שהרי אין להם פדיון והני נמי לכשנפדו נאכלין במומן ואוכלן בתורת בכור ומעשר שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא: חטאת בת שנתה - היא דכתיב (ויקרא ה׳:ו׳) נקבה מן הצאן כשבה וכל כשבה (בן שנה) [בת שנתה] היא: ואישתכח בת שתי שנים - ובהמה דמתניתין בבת שתי שנים עסקינן: עז בת שנתה לחטאת - לישנא דקרא (במדבר ט״ו:כ״ז) לסימנא בעלמא נקט כלומר אם בת שנתה היא מקריבה חטאת: חטאת סלקא דעתך - דילמא לאו חטאת היא והיכי קריבה ותנאי נמי ליכא דחטאת לא קרבה נדבה: כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאיליה - כדין חטאת שאינה ראויה ליקרב כגון חמש חטאות דאזלי למיתה (תמורה דף טז.): לכיפה - לאו דוקא או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך: והיא מתה - שאין נותנין לה מזונות: אין לוקחין בהמות במעות מעשר שני - חוץ לירושלים דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך ועוד שמא תכחיש בטורח הדרך:
בה רבי יוחנן: וכי אומרים לו לאדם: עמוד וחטא בשביל שתזכה? אלא אמר רבי יוחנן: ממתין לה עד שתומם, ומייתי שתי בהמות ומתנה. אמר מר: זכרים – עולות. דילמא תודה היא? דמייתי נמי תודה. והא בעיא לחם! דמייתי נמי לחם. ודילמא אשם הוא? אשם בן שתי שנים, ואישתכח בן שנה. ודילמא אשם מצורע הוא, אשם נזיר הוא? לא שכיחי. ודילמא פסח הוא? פסח בזמנו, מזהר זהירי ביה, ושלא בזמנו – שלמים הוא. ודילמא בכור ומעשר נינהו? למאי הילכתא, למיכלינהו במומן? הכי נמי במומן מתאכלי! אמר מר: נקבות – זבחי שלמים. דילמא תודה היא? דמייתי תודה. והא בעיא לחם! דמייתי נמי לחם. ודילמא חטאת היא? חטאת בת שנתה, ואישתכח בת שתי שנים. ודילמא חטאת שעברה שנתה! לא שכיח. אשתכח בת שנתה, מאי? תניא, חנניא בן חכינאי אומר: עז בת שנתה לחטאת. לחטאת סלקא דעתך?! אלא אמר אביי: כחטאת – כונסה לכיפה והיא מתה מאליה. תנו רבנן: אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני,
קידושין נה: