הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ.מסכת קידושין80a
לא שנו - דסמכינן אכרוכין אלא לקדשי הגבול אם כהן הוא אוכלים בקדשי הגבול משהביא ראיה על אשה זו שהיא כשירה לכהונה סומכין על הבנים הכרוכין אחריה לומר בניה הן ואינן חללין: אבל ליוחסין - אם יש בהן בנות אינן נישאות לכהנים עד שיביאו ראיה שהן בנותיה של זו: ור' יוחנן אמר אפילו ליוחסין - סמכינן אחזקה שהן כרוכין אחריה: ואזדא רבי יוחנן לטעמיה - דאמר סמכינן אחזקה שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמו אפילו לענין דיני נפשות ליסקל ולישרף זה על זה כדלקמן וכ"ש ליוחסין להכשר כהונה: מלקין על החזקות - על דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר: שורפים וסוקלין כו' - כדמפרש להו ואזיל: ואין שורפין תרומה על החזקות - דבר שהוא טמא מתוך חזקה ולא מתוך שהוא ראיה ונגע בתרומה כגון תינוק שהוא סתמא מוחזק טמא שמחפש באשפה שיש שם נבילות ושרצים ונגע בתרומה אין שורפין אלא תולין כדמפרש טעמא כדאמרינן העמד עיסה על חזקת טהרה ואלו הוא ממיעוט תינוקות (הוא) שלא טיפח: הוחזקה נדה בשכינותיה - שראו שכינותיה שהיא היום היתה מלובשת בגדי נדותה: איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית - בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור: נסקלין זה על זה - אם בא הבן על האשה נסקל הבן עליה משום בא על אמו והיא עליו: ונשרפין זה על זה - אם בא האיש על הבת דבתו בשריפה: ותינוק מורכב על כתיפה והגדילתו - בחזקת בנה: ובצק בידו - בידוע שנטל מן העיסה: לטפח - בשרצים ונבלות שבאשפה: סמוך מיעוטא - דאין מטפחים לחזקה דעיסה ואיתרע רובא דמטפחין דלר' מאיר לא בטיל מעוטא לגמרי דשמעינן ליה (נדה דף לב.) דחייש למיעוטא הילכך במקומו עומד וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה מצטרף: מיעוטא כמאן דליתיה דמי - דבטיל ליה לגבי רובא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוט (שם): זו היא ששורפין עליה את התרומה - חזקה ששורפין עליה את התרומה חזקת תינוקות שמחזיקין לטפח שורפין עליה תרומה דהאי מטמאין דקאמרי רבנן לשרוף קאמרי: שורפים וסוקלין כו' - כדמפרש להו ואזיל: אין זו חזקה ששורפין כו' - וכי אמרי רבנן לתלות קאמרי: שרצים - צב הדומה לצפרדע הצב טמא והצפרדע טהור: מטפלים שם - עושים נפולין נפולין חתיכות חתיכות: ונמצאו חתיכות בעיסה - ואין ידוע אם של שרצים או של צפרדעים: אם רוב שרצים - אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתיה קמן הוא אבל ההיא דתינוק רובא דליתיה קמן הוא: כותיה דר' יוחנן - דאמר מטמאין דרבנן לתלות: כמי שיש דעת לישאל - וקי"ל (נדה דף ד:) ברה"י ספיקו טמא דבדבר שאין בו דעת לישאל קי"ל (שם) דאפילו ברה"י ספיקו טהור:
שנו אלא בקדשי הגבול, אבל ביוחסין – לא. ורבי יוחנן אמר: אפילו ביוחסין. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מלקין על החזקות, סוקלין ושורפין על החזקות, ואין שורפין תרומה על החזקות. מלקין על החזקות – כרב יהודה. דאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה, בעלה – לוקה עליה משום נדה. סוקלין ושורפין על החזקות – כדרבה בר רב הונא. דאמר רבה בר רב הונא: איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית – נסקלין זה על זה, ונשרפין זה על זה. אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה, והגדילתו, ובא עליה, והביאום לבית דין וסקלום. לא מפני שבנה ודאי, אלא מפני שכרוך אחריה. ואין שורפין תרומה על החזקות – דאמר רבי שמעון בן לקיש: שורפין על החזקות, ורבי יוחנן אומר: אין שורפין. ואזדו לטעמייהו, דתנן: תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו – רבי מאיר מטהר, וחכמים מטמאין, מפני שדרכו של תינוק לטפח. והוינן בה: מאי טעמיה דרבי מאיר? קסבר: רוב תינוקות מטפחין, ומיעוט אין מטפחין, ועיסה בחזקת טהרה עומדת, וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא. ורבנן: מיעוטא כמאן דליתיה דמי, רובא וחזקה – רובא עדיף. אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא: זו היא ששורפין עליה את התרומה. רבי יוחנן אמר: אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה. אלא איזו חזקה לרבי יוחנן ששורפין עליה את התרומה? כדתנן: עיסה בתוך הבית, ושרצים וצפרדעים מטפלין שם, ונמצאו חתיכות בעיסה. אם רוב שרצים – טמאה. אם רוב צפרדעים – טהורה. תניא כותיה דרבי יוחנן: שני דברים אין בהם דעת לישאל, ועשאום חכמים כמה שיש בהם דעת לישאל: תינוק, ועוד אחרת. תינוק – הא דאמרן. ועוד אחרת מאי היא? עיסה בתוך הבית, ותרנגולים ומשקים טמאים שם, ונמצאו
קידושין פ.