הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סז:מסכת קידושין67b
כל מקום דסיפא - דיש קידושין ויש עבירה: לאתויי גר שנשא ממזרת - לרבי יהודה דיש עבירה דהולד הולך אחר הפגום דהוי ממזר: כדאמרן - לאתויי ישראל שנשא חללה: ואיזו זו דרישא כדאמרן - למעוטי דרבין או דרב דימי וגר שנשא ממזרת: כל מקום דסיפא לאתויי מאי - היכא אשכחן תו יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום בר מהני דקתני במתני': מאי באומות הלך אחר הזכר - למאי הילכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו ומנ"ל דבתר זכר אזלינן: נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם מאי היא - לענין עבדות ליכא למימר נתגיירו אלא לענין יוחסין ולא מצינו חילוק בין אומה לאומה משנתגיירו אלא בעמוני ומצרי שזה אסור לעולם וזה עד דור שלישי ופגום משני צדדים במאי משכחת לה דקאמר הפגום שבשניהם: אילימא במצרי שנשא עמונית - וקאמר הולד הולך אחר המצרי ואסור עד דור שלישי דאילו עמונית שריא לאלתר: מאי פגום איכא - בצד האם דקאמר נתגיירו אתרוייהו קאי לשון רבים ומשמע דבמידי דמשכחת ביה פגם לגבי תרוייהו קאמר והכא גבי אם ליכא פגם: מצרי ואדומי - עשה בהם נקבות כזכרים כדאמר ביבמות (דף עז:): אי זכר - הולד שדיא בתר עמוני ואיסור זכרים שבו לעולם ולא אמרי' שדיא בתר מצרית ויהא דור שלישי מותר ואי נקבה היא שדייה בתר מצרית ולא בתר עמוני למשרייה לדידה משום ולא עמונית אלא בנה יהא מותר שהוא שלישי דאמר קרא (דברים כ״ג:ט׳) להם הלך אחר פסולן: מנה"מ - דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן מלא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומוקמינן לה ביבמות (דף מט.) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת ומהכא ילפינן לה ביבמות בפרק החולץ (יבמות דף מה:) דכל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר: ומטו בה - יש מטים בדבר זה לומר שבשם ר' ינאי נאמר ורב אחא בריה דרבא אמר לאו משום רבי ינאי מטו בה אלא משום רבי יוסי הגלילי: לאיש אחר - שהוא אחר אצלה ולא שהוא קרובה והיתה לשון קידושין הוא שהיתה לו בהן לאשה: לבן - בן בעלה אבל שאר קרובות לא: לא יקח - לא יהא לך בה ליקוחין שאין קידושין תופסין: ודילמא הא לכתחילה הא דיעבד - כלומר לא יקח לאו שלא יהיו לו בהן קידושין דיעבד קאמר אלא אזהרה שלא יקדשנה ומיהו אי קדיש ניהוו קידושין ואתא האי קרא אחרינא לומר דאין בה הויה כלל ולעולם לבן קאמר דכיון דאמר ולא פירש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור שבכולן שקרוב מן הכל: מאחות אשה נפקא - דכתיב בה לא תקח לא תקדשנה: חייבי מיתות - אשת אביו בסקילה: אידי ואידי - לא תקח והיתה לאיש אחר אימא אידי ואידי באחות אשה דכיון דאשכחן בה דאזהר עלה לכתחילה איכא למימר דהדר כתב והיתה לאיש אחר למעוטי בעל אחותה שאין לו בה הויה אבל שאר קרובים דלא אשכחן בהו אזהרת קיחה לכתחילה לא קאמר דיעבד לא נתפסו: אין הכי נמי - דאחות אשה לחודה איכא למיגמר: דילפינן מאחות אשה - בבנין אב במה מצינו: ה"ג מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום מצוה - כשאין לו בנים מאחיו המת דילפינן בפ"ק דיבמות (דף ג:) נאמר כאן עליה בחייה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח: מה להנך - לאחות אשה קאמר שכן אין לה היתר בחיי אחותה האוסרת שאפילו גירש אשתו אחותה אסורה: אשת איש יש לה היתר בחיי אוסרה - שבעלה מתירה בגט: מכל התועבות האלה - בפרשת עריות כתיב:
מקום״ דסיפא – לאתויי גר שנשא ממזרת. אלא אי אמרת רבי יוסי היא, ״כל מקום״ דרישא – כדאמרן, ״איזו זו״ – כדאמרן, אלא ״כל מקום״ דסיפא לאתויי מאי? ולטעמיך, לרבי יהודה ״איזו זו״ דסיפא למה לי? אלא: איידי דתנא רישא ״איזו זו״, תנא סיפא ״איזו זו״. הכי נמי איידי דתנא רישא ״כל מקום״, תנא נמי סיפא ״כל מקום״. גופא: כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: באומות – הלך אחר הזכר. נתגיירו – הלך אחר הפגום שבשניהם. מאי ״באומות הלך אחר הזכר״? כדתניא: מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד? תלמוד לומר: ״וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו״. יכול אף עבד שבא על שפחה מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד? תלמוד לומר: ״אשר הולידו בארצכם״ – מן הנולדין בארצכם, ולא מן הגרים בארצכם. ״נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם״ – במאי? אילימא במצרי שנשא עמונית, מאי פגום איכא, ״עמוני״ – ולא עמונית! אלא בעמוני שנשא מצרית, ואי זכר הוי – האי שדיה אבתריה דידיה, ואם נקבה הויא – שדיה אבתרה דידה. כל שאין לה עליו קידושין. מנא הני מילי? דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ומטו בה משום דרבי ינאי, ורב אחא בריה דרבא ומטו בה משום רבי יוסי הגלילי: אמר קרא: ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״ – לאחרים ולא לקרובים. מתקיף לה רבי אבא: ואימא ״לאחר״ ולא לבן! בן בהדיא כתיב ביה: ״לא יקח איש את אשת אביו״, ״אחר״ למה לי? שמע מינה לאחרים ולא לקרובים. ואימא: אידי ואידי לבן, הא – לכתחילה, והא – דיעבד. לכתחילה מאחות אשה נפקא: ומה אחות אשה, בכרת לא תפסי בה קידושין, חייבי מיתות בית דין לא כל שכן? ואימא: אידי ואידי באחות אשה, הא – לכתחילה, הא – דיעבד! אין הכי נמי. אשכחן אחות אשה, שאר עריות מנלן? ילפינן מאחות אשה: מה אחות אשה מיוחדת, שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת – ולא תפסי בה קידושין, אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת – לא תפסי בה קידושין. בשלמא כולהו אתיין, אלא אשת איש ואשת אח – איכא למיפרך: מה לאחות אשה, שכן אין לה היתר במקום מצוה – תאמר באשת אח שיש לה היתר במקום מצוה. אשת איש נמי איכא למיפרך: מה להנך, שכן אין לה היתר בחיי אוסרן – תאמר באשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרן! אלא אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא: ״כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו״, הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה, מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין – אף כל עריות כולם לא תפסי בה קידושין. אי הכי,
קידושין סז: