הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סא.מסכת קידושין61a
בשעת היובל - בזמן שהיובל נוהג שכל שדה אחוזה פדיונו שוה מגזירת הכתוב אחת יפה ואחת רעה אבל בזמן שאין היובל נוהג נפדי' בשויין: נקעים - כמין גומות: נהי דבהדי ארעא לא קדשי - להיות נמדדים בקרקע שוה להיות קטפרס שלהן נמדד לעלות בחשבון: נקדשו באפי נפשייהו - להיות נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שלהן בחשבון: שדה מה תלמוד לומר - והוה ליה למכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו' וכתב ואם משדה אחוזתו: בענין הזה - כדי זרע חומר שעורים: לתך - חצי כור: תרקב - חצי סאה: דלאו בני זריעה נינהו - וכתב הכתוב זרע ומידי דלאו בני זריעה נינהו אינן נפדים בדמים הללו אלא בשוויה: דומיא דסלעים - שסתם סלע אין ראוי לזריעה דקשה הוא: נאגני דארעא מקרו - הנקעים קרויין אגנות הקרקע שהמים מתמצין לתוכן כמו וישם באגנות (שמות כד): שידרא דארעא - מקום הסלעים אין להם שם סלעים לעצמן אלא על שם הקרקע הם נקראים שידראות הקרקע: הכא מאי - גבי קידושי אשה אם היו בו סלעים ונקעים של י' טפחים ואינן מלאים מים: להקדש מדמינן לה - ונמדדין עמה: או למכר מדמינן לה - ואין נמדדין: מתני' כל תנאי - שאין כפול: כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי - ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים כגון הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לי לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה הוי גט וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה לכפול ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם שמע מינה דאי לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ גלעד אפילו לא יעברו את הירדן אע"פ שאמר אם יעברו ונתתם לית לן מכלל הן אתה שומע לאו וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם: ר"ח אמר - אתנאי כפול לחודיה פליג למימר דאין צריך לכפול דמכלל הן נשמע לאו וזה שכפלו משום צורך היה הדבר לאומרו מפני דבר אחר שאלמלא כן שכפלו יש במשמע שאם לא יעברו אף בארץ כנען שמעבר הירדן והלאה שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהן אף בה לא יטלו דהכי הוה שמעינן לה אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם הא אם לא יעברו יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל לכך פירש שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך (דאי אתה שומע מכלל לאו אם אינו מפרש לכתוב) ויטלו כאן וכאן על פי הגורל: גמ' שפיר קאמר ליה - קושיא היא היכי יליף ר' מאיר מינה דבעינן כפילה הא שפיר קאמר ליה ר' חנינא דכפילה לאו למכפל אתא שלא יטלו ארץ גלעד כולה דהא מכללא שמעינן לה אלא למימר ונאחזו בארץ כנען אפילו אין עוברין למלחמה: אמר לך ר' מאיר אי ס"ד - קרא לפרושי אתא דאפילו לא יעברו לא יפסידו חלקם בכל ארץ ישראל ולאו לתנאי כפול אתא להחזיק את התנאי שאם לא יעברו לא תהא מתנת ארץ גלעד מתנה ואשמעינן דמכלל הן אי אתה שומע לאו אם אינו מפרשו: לכתוב ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם - ועל כרחך הייתי מפרשו שאם לא יעברו לא יפסידו בא ללמדינו:
שדהו בשעת היובל, נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף. היו נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים – אין נמדדין עמה. פחות מכאן – נמדדין עמה. והוינן בה: נהי דבהדי ארעא לא קדשו, נקדשו באפי נפשייהו! וכי תימא: כמה דלא הוי בית כור לא חשיב, ורמינהו: ״שדה״ מה תלמוד לומר? – לפי שנאמר: ״זרע חמר שערים בחמשים״, אין לי אלא שהקדיש בענין הזה, מנין לרבות, לתך וחצי לתך, סאה, תרקב, וחצי תרקב, ואפילו רובע מנין? תלמוד לומר: ״שדה״ – מכל מקום! אמר מר עוקבא בר חמא: הכא בנקעים מלאים מים עסקינן, משום דלאו בני זריעה נינהו. דיקא נמי, דקתני דומיא דסלעים גבוהים, שמע מינה. אי הכי, אפילו פחות מיכן נמי! הנהו נאגני דארעא מיקרו, שדרא דארעא מקרו. גבי מכר תנן: האומר לחבירו ״בית כור עפר אני מוכר לך״, והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים – אין נמדדים עמה. פחות מכאן – נמדדים עמה. ואמר מר עוקבא בר חמא: אף על פי שאין מלאים מים. מאי טעמא? אמר רב פפא: לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות. הכא מאי? להקדש מדמינן לה, או למכר מדמינן לה? מסתברא להקדש מדמינן לה, דאמר לה: אנא טרחנא וזרענא ומייתינא. מתני׳ רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן – אינו תנאי. שנאמר: ״ויאמר אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן״. וכתיב: ״ואם לא יעברו חלוצים״. רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו. גמ׳ שפיר קאמר ליה רבי חנינא בן גמליאל לרבי מאיר! אמר לך רבי מאיר: אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא, לכתוב: ״ואם לא יעברו ונאחזו בתככם״, ״בארץ כנען״
קידושין סא.