הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ע:מסכת קידושין70b
אין שואלין בשלום אשה - שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה: אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה - אהיה אני שליח לדבר: אין שואלין בשלום אשה כלל - שמרגיל לבה ודעתה אצלו: שלחה ליה - ילתא לרב נחמן: שרי ליה תיגריה - פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו: מאי שיאטיה דמר הכא - מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה: שותא דמר לא ידענא - שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו: לדינא מזמינא ליה - בתמיה: אפיק דיסקא דאזמנותא - הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו: מבי חדיה - מתוך חיקו: לימא מר מיליה - ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש: ציער שליחא דרבנן - ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות: דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן - כדאמר בפ' קמא (לעיל קידושין דף יב:): דעדיפא מיניה - חמורה ממנה עשיתי לו לקנסו: אדהכי אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי - דאתינא מבית חשמונאי קרית לי עבד: כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא - שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים: אם קודם שבא מעשה לידו אמרה - להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן: אגודא - שפת הנהר: אמברא - על הגשר אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר: כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא - שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים: איקרע' כמה כתובתא - מנשי אותה המשפחה: כי קא נפיק - רב יהודה: למירגמיה - לפי שגילה את פסולם: זרעייתא - משפחות: וקם אטמא בנהר מלכא - באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים: אטמא - סתימה כדמתרגם סתמום טמונון (בראשית כו): מכריז רב יהודה בפומבדיתא - שם היה יושב: בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי - שמות מקומות או משפחות: גובאי - גבעוני כלומר על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל גובאי קרוב לגבעונים בשמן: דורנונית דרא דנתינאי - כפר נתינים היה דורא כפר כדאמר (עירובין דף ז:) דורא דרעותא א"ל מרי דוראי (פסחים דף כה:) ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות: בי כובי דפומבדיתא - כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי: פשחור בן אימר - בימי ירמיה היה: וכולן נטמעו בכהונה - ול"ג גדולה: נטמעו - נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים: אל תהרהר אחריו - אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן: עדות לישראל - אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו: משפחות ישראל - משפחות שהם ישראל גמורים: בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אע"פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים: קשין גרים - שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם:
שואלין בשלום אשה. על ידי בעלה! אמר ליה: הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל. שלחה ליה דביתהו: שרי ליה תגריה דלא נישוויך כשאר עם הארץ. אמר ליה: מאי שיאטיה דמר הכא? אמר ליה: טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי. אמר ליה: השתא שותא דמר לא גמירנא, טסקא דהזמנותא משדרנא למר?! אפיק דיסקא דהזמנותא מבי חדיה ואחזי ליה, אמר ליה: הא גברא והא דסקא. אמר ליה: הואיל ואתא מר להכא לישתעי מיליה כי היכי דלא לימרו מחנפי רבנן אהדדי. אמר ליה: מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא? – ציער שליחא דרבנן. ונגדיה מר, דרב מנגיד על מאן דמצער שלוחא דרבנן. דעדיף מיניה עבדי ליה. מאי טעמא אכריז מר עליה דעבדא הוא? אמר ליה: דרגיל דקרי אינשי ״עבדי״, ותני: כל הפוסל – פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם. ואמר שמואל: במומו פוסל. אימר דאמר שמואל למיחש ליה, לאכרוזי עליה מי אמר? אדהכי והכי (אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי). אמר ליה ההוא בר דיניה לרב יהודה: לדידי קרית לי ״עבדא״, דאתינא מבית חשמונאי מלכא?! אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא – עבדא הוא. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה – שומעין לו, ואם לאו – אין שומעין לו? אמר ליה: הא איכא רב מתנה דקאי כוותי. רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני. ההוא יומא אתא. אמר ליה: דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא? אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא – עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא – עבדא הוא. נפלה מאיגרא ומיתה. אכרוז עליה דעבדא הוא. ההוא יומא אקרען כמה כתובתא בנהרדעא. כי קא נפיק, נפקי אבתריה למירגמיה. אמר להו: אי (שתיקו) [שתקיתו] – שתיקו, ואי לא מגלינא עלייכו הא דאמר שמואל תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא: חדא מיקריא דבי יונה, וחדא מיקריא דבי עורבתי. וסימניך: טמא – טמא, טהור – טהור. שדיוה לההוא ריגמא מידייהו וקם אטמא בנהר מלכא. מכריז רב יהודה בפומבדיתא: אדא ויונתן – עבדי. יהודה בר פפא – ממזירא, בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא דחירותא. מכריז רבא במחוזא: בלאי, דנאי, טלאי, מלאי, זגאי – כולם לפסול. אמר רב יהודה: גובאי – גבעונאי, דורנוניתא – דראי נתינאי. אמר רב יוסף: האי בי כובי דפומבדיתא – כולם דעבדי. אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע מאות עבדים, ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר, וכולם נטמעו בכהונה. וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם. אמר אביי: כולהו יתבן בשורא דבנהרדעא. ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אם ראית כהן בעזות מצח – אל תהרהר אחריו, שנאמר: ״ועמך כמריבי כהן״. אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנאמר: ״שבטי יה עדות לישראל״, אימתי הוי עדות לישראל – בזמן שהשבטים שבטי יה. אמר רבי חמא ברבי חנינא: כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו – אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר: ״בעת ההיא נאם ה׳ אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל״, ״לכל ישראל״ לא נאמר, אלא ״לכל משפחות״. ״[והמה] יהיו לי לעם״, אמר רבה בר רב הונא: זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים. דאילו בישראל כתיב בהו: ״והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם״, ואילו בגרים כתיב: ״מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה׳. והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים״. אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר: ״ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב״ – כתיב הכא ״ונספחו״, וכתיב התם ״לשאת ולספחת״. אמר רבי חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא
קידושין ע: