הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עד.מסכת קידושין74a
וניחזי זוזי ממאן נקט - קא ס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל: ולא ידיע - אין ידוע לנו: בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו - רמיא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר: וניחזי זכותא מאן נקט - ביד איזהו מהם פסק דין של זכות: וניהדר ונידיינינהו - למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם: בשודא דדייני - בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני: כל שבעה - שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר: וחכמים אומרים אינו נאמן - אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי: שבודקין את אמו ונאמנת כמאן כרבן גמליאל - בתמיה למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה אבא שאול אומר כדבריו: וכהן הוא - כלומר מיוחס הוא: חדא להכשיר בה - ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה אבל לא להכשיר אותו עובר שאם בת היא לא תינשא לכהן אבא שאול מכשיר אף בבתה דהא מתניתין אף בולד קאי שהוא שתוקי: הניחא למאן דאמר כו' - בפ"ק דכתובות (דף יג:): דאי מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב כשרים אצלה - כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה: מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה - כגון ממזרי בשתוקי ואע"ג שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל (קידושין דף עג.) בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא: ורבי יהודה אוסר - בגמרא מפרש לה: ודאן בודאן מותר - כגון ממזרים בנתינים: ודאן בספיקן - כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי: ספיקן בודאן - שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני: ספיקן בספיקן - שתוקי בשתוקית אסופי באסופית אסופי בשתוקית: אסור - שמא זה כשר וזה פסול: וכותי - בגמ' מפרש מאי ספיקייהו וכותים אותם שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב (מלכים ב י״ז:כ״ד) ויבא מלך אשור (אנשים מספרויים) ומכותה וגו' ועל שם שהביאם מכותה נקראו כותים ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב (שם) וישלח (בם את) האריות וגו' וכולה עניניה במלכים: גמ' וכי תימא ר' יהודה אוסר אגר בממזרת - דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל (קידושין דף עב.) רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת ובמידי אחרינא לא שמעינן דפליג לענין יוחסין: מידי גר בממזרת קתני - לעיל דאתי רבי יהודה לאפלוגי עליה: כל האסורין לבא בקהל - וגר לאו מן האסורין הוא:
זוזי ממאן נקט? לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר: חד מדעתאי, וחד בעל כורחי. ולא ידיע הי מדעתו והי לא מדעתו. נאמן דיין לומר: לזה זכיתי ולזה חייבתי. במה דברים אמורים – שבעלי דינים עומדים לפניו, אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו – אינו נאמן. וניחזי זכותא מאן נקיט? לא צריכא, דקריע זכותייהו. וניהדר ונידיינינהו! בשודא דדייני. אמר רב נחמן: שלשה נאמנין על הבכור, אלו הן: חיה, אביו, ואמו. חיה – לאלתר, אמו – כל שבעה, אביו – לעולם. כדתניא. ״יכיר״ – יכירנו לאחרים. מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר: ״זה בני בכור״. וכשם שנאמן לומר: ״זה בני בכור״, כך נאמן לומר: ״זה בן גרושה״ ו״זה בן חלוצה״. וחכמים אומרים: אינו נאמן. אבא שאול היה קורא לשתוקי ״בדוקי״. מאי ״בדוקי״? אילימא שבודקין את אמו ואומרת: לכשר נבעלתי – נאמנת, כמאן – כרבן גמליאל, תנינא חדא זימנא! דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? אמרה להם: מאיש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין. ואמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל. – חדא להכשיר בה, וחדא להכשיר בבתה. הניחא למאן דאמר: לדברי המכשיר בה – פוסל בבתה. אלא למאן דאמר: לדברי המכשיר בה – מכשיר בבתה, אבא שאול מאי אתא לאשמועינן? דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל. דאי מהתם הוה אמינא: התם, דרוב כשרין אצלה, אבל היכא דרוב פסולין אצלה – אימא לא, צריכא. אמר רבא: הלכה כאבא שאול. מתני׳ כל האסורין לבא בקהל – מותרים לבא זה בזה. רבי יהודה אוסר. רבי אליעזר אומר: ודאן בודאן – מותר, ודאן בספיקן, וספיקן בודאן, וספיקן בספיקן – אסור. ואלו הן הספיקות: שתוקי, אסופי, וכותי. גמ׳ מאי כל האסורין לבא בקהל? אילימא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי – הא תנא ליה רישא, ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה! ותו: רבי יהודה אוסר, אהייא? אילימא אודאן בספיקן – הא מדקתני סיפא רבי אליעזר אומר: ודאן בודאן – מותר, ודאן בספיקן, וספיקן בספיקן – אסור, מכלל דרבי יהודה לא סבירא ליה! וכי תימא: רבי יהודה אוסר אגר בממזרת, מידי גר בממזרת קתני? כל האסורין לבא בקהל קתני! אמר רב יהודה:
קידושין עד.