הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נג.מסכת קידושין53a
נמנו וגמרו - למנין ורבו האומרים אינה מקודשת ובטלו המועטים וחזרו בהם וגמרו לומר אינה מקודשת: עדיין היא מחלוקת - לא עמדו למנין ולא חזר בו ר' יהודה: כוותיה דר' יוחנן מסתברא - דחזר בו ר' יהודה: שאין חולקין מנחות כנגד זבחים - כפי דמים לומר טול אתה מנחה ואני חזה ושוק או בשר חטאת ואשם: כל מנחה - משמע שבמנחה עצמה יחלקו כל בני אהרן: יכול - לא הוציא הכתוב אלא שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים והדין נותן שהרי לא קמו בכל מקום מנחות תחת זבחים בדלות דבקרבן עולה ויורד מביא עני עופות תחת בהמה: זבחים - היינו בהמה הטעונה זביחה בסכין: אבל יחלקו מנחות - כנגד חטאת העוף: שהרי קמו תחתיהן בדלות - דכתיב במטמא מקדש ובשמיעת קול (ויקרא ה׳:י״א) ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה: וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה - דכולהו קראי יתירי נינהו דמצי למיכתב כל מנחה לכל בני אהרן תהיה למה ליה לפרושי כל מיני מנחות: ת"ל ועל מחבת וגו' - אם אינו ענין למנחות כנגד זבחים שאינן מינן תניהו ענין לזבחים ועופות: יכול - לא מיעט הכתוב אלא שלא יחלקו עופות כנגד זבחים והדין נותן שהעופות מעשיהן ביד מליקה בצפורן והזבחים מעשיהן בכלי בסכין: מחבת ומרחשת - כלים היו במקדש וכל המנחות הנקמצות טעונות לוג שמן ומחבת צפה ואינה עמוקה ומתוך שהיא רחבה וצפה הסולת מתפשט בכולו והאור שורף את שמנה לפיכך מעשיהן קשים ומרחשת עמוקה ואין האור שורף את השמן לפי שנבלע בעובי החלות לפיכך מעשיהן רכין: אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת - טול אתה חלקי במנחת ראובן ואני אטול חלקך במנחת שמעון: יכול לא יחלקו - קרבן כנגד חבירו בקדשי קדשים כמו מנחה אבל יחלקו קרבן כנגד חבירו בקדשים קלים דאית להו זכייה בגוייהו ויכול למכור חלקו בקרבן זה בשביל זה: איש כאחיו - למעוטי קטן: אפי' בעל מום - שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים: ספרא - תורת כהנים והא בתורת כהנים איתא אלמא לית בה דין שאר חלוקות בעילוי דמים ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא אלא משלחן גבוה הוא דזכו: הצנועין מושכין ידיהם ממנו - גבי לחם הפנים תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק נשתלחה ברכה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כזית יש אוכל ושבע יש אוכל ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועין מושכין ידיהם ממנו דלא מהני להו מידי והגרגרנין חולקין וקס"ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר כיון דנשתלחה בו מאירה כפול למאי חזי אלא חולקין דרך עילוי מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ועל כרחך הא ר' יהודה היא דאמר ממונו הוא ומשני לעולם אין בו דין חלוקה ומאי חולקין חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסים חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה: מאי קרא - דחמצן לשון חמסן: אשרו חמוץ - החזיקו יד הנגזל להצילו מיד עושקו: ולא אשרו חומץ - לא גרסינן הכא אלא בבבא קמא (דף מו:) גבי מנין שנזקקין לתובע תחלה: משמיה דגמרא - כך נקבעה בגמרא ושגורה בפי בני בית המדרש: דלא כתיב לה' - מלמד שתהא שלו אבל תרומת ה' שצוה עליה הוא: והרי חלה כו' ותנן המקדש בתרומות - כל תרומות במשמע וחלה נמי תרומה היא דכתיב (במדבר ט״ו:כ״א) מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה: ותנן המקדש בפירות שביעית מקודשת - דקתני (לעיל קידושין דף נ:) ושל שביעית היתה ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא נכריות מקודשות: ההוא בישראל כתיב - והם קרוים קדש לה':
וגמרו: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים – לא קידש. ורב אמר: עדיין היא מחלוקת. אמר אביי: כוותיה דרבי יוחנן מסתברא, דתניא: מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים – תלמוד לומר: ״וכל מנחה אשר תאפה בתנור... לכל בני אהרן תהיה״. יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים, שלא קמו תחתיהם בדלות, אבל יחלקו מנחות כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן בדלות? תלמוד לומר: ״וכל נעשה במרחשת... לכל בני אהרן תהיה״. יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים, אבל יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו והללו מיני דמים? תלמוד לומר: ״ועל מחבת״. יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו מעשיהם ביד והללו מעשיהם בכלי, אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שהללו והללו מעשיהם ביד? תלמוד לומר: ״וכל מנחה בלולה בשמן לכל בני אהרן״. יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת, שזו מעשיה רכים וזו מעשיה קשים, אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת, שהללו והללו מעשיהם קשים, אי נמי מעשיהם רכים? – תלמוד לומר: ״וחרבה לכל בני אהרן תהיה״. יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים? תלמוד לומר: ״איש כאחיו״ וסמיך ליה: ״אם על תודה״ – כשם שאין חולקין בקדשי קדשים כך אין חולקים בקדשים קלים. ״איש״ איש חולק, אפילו בעל מום, ואין הקטן חולק ואפילו תם. סתם ספרא מני? רבי יהודה, והוא קאמר דלית בה דין חלוקה כלל. שמע מינה. אמר רבא: וכרב מי לא תניא? והתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים. מאי חולקים? חוטפים, כדקתני סיפא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו: ״בן חמצן״ עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה? ״אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ״. רבה אמר: מהכא, ״למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ״ מעשר שני, בין בשוגג, בין במזיד – לא קידש, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: שוגג – לא קידש, מזיד – קידש וכו׳. מנא הני מילי? אמר רב אחא בריה דרבא משמיה דגמרא: ״וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה׳ הוא קדש לה׳״ – לה׳ הוא, ולא לקדש בו אשה. הרי תרומת מעשר, דכתיב: ״כן תרימו גם אתם תרומת ה׳״, ותנן: המקדש בתרומה – מקודשת! – דלא כתיב ביה ״לה׳״. והרי חלה, דכתיב בה: ״תתנו לה׳״, ותנן: המקדש בתרומות – מקודשת! – דלא כתיב ביה ״קדש״. והרי שביעית, דכתיב בה: ״יובל היא קדש תהיה לכם״, ותנן: המקדש בפירות שביעית – מקודשת! – דלא כתיב ביה ״לה׳״. והרי תרומה, דכתיב: ״קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה״, ותנן: המקדש בתרומה – מקודשת! ההוא בישראל כתיב.
קידושין נג.