הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סח.מסכת קידושין68a
אפילו נדה נמי - אם קידש פנויה בימי נדותה לא להוו קידושין ואם בא עליה בנדתה יהא הולד ממזר: אלמה אמר אביי - ביבמות בהחולץ: הכל מודים - שמעון התימני דאמר (יבמות מט.) יש ממזר מחייבי כריתות מודה בבא על הנדה ור"ע דאמר (שם) יש ממזר מחייבי לאוין מודה בבא על הסוטה דקינא לה ונסתרה דהויא עליו בלאו דלא יוכל בעלה וגו' כדאמר ביבמות (דף יא:) הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה: שאין הולד ממזר - שהרי עדיין קידושין עומדין בה: מכדי - הך היקישא דרבי יונה איכא לאקושינהו שאר עריות לאחות אשה דלא ליהוו קידושין ואיכא לאקושינהו לנדה דהוו קידושין: לחומרא - לעשות הולד ממזר שהממזרות תלוין בקידושין דכל מי שאין לה עליו קידושין הולד ממזר (דילפינן לה מאשת אב ביבמות (דף מה:) מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין והולד ממזר אף כל שאין עליו קידושין הולד ממזר): אתיא - שאר עריות בק"ו מיבמה לשוק שאין קידושין תופסין בה כדאמר רב ביבמות (דף יג:) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה דכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לא תהא בה הויה לזר: ה"ג חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כ"ש: א"ה שאר חייבי לאוין נמי - נהי דלא אתי בק"ו נייתי בבנין אב במה מצינו ביבמה שהיא בלאו ואין קידושין תופסין בה אף כל שהוא בלאו אין קידושין תופסין בה: בהדיא כתיב בהו - דתפסו: וכי יש אהובה לפני המקום - כלומר וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה בשבילה שהוצרך הכתוב לכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה לא הוה ליה למיכתב אלא כי את הבכור יכיר ואנא ידענא לא שנא אמו אהובה ולא שנא אמו שנואה: שנואה בנישואיה - שנישואיה שנואים לפני המקום כגון חייבי לאוין וקאמר רחמנא כי תהיין אלמא אית בהו הויה ולקמן פריך דילמא בחייבי עשה הוא דקאמר ולא בחייבי לאוין: ולר"ע - דאמר ביבמות שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין דקתני (שם דף נ:) חלץ ועשה בה מאמר אין לאחר חליצה כלום כלומר אין המאמר תופס בה דקם ליה השתא בולא יבנה ואמר בגמ' (שם דף נב:) תניא רבי אומר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה: באלמנה לכ"ג - בההוא הוא דתפסי קידושי דגלי רחמנא בה דאין הולד ממזר אלא חלל: בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף - שפוסל הרבה מישראל שהיה אומר כל ביאה בישראל שאין לו היתר בה הולד ממזר: הניחא - אי לאו כללא הוא אלא לאפוקי מדרבי סימאי דמפיק חד מחייבי לאוין אתי ואשמועי' דבכל חייבי לאוין עושה ר"ע ממזרין שפיר איכא לאוקמא כי תהיין לרבי ישבב אליבא דר"ע במצרי ואדומי בתוך שלשה דורות דחייבי עשה נינהו דכתיב דור שלישי יבא ולא שני דהוי לה שנואה בנישואיה: אלא אי טעמא דנפשיה קאמר - וכללא כייל ולאו אדרבי סימאי לחודיה פליג אלא אשמועינן דכל שביאתו באיסור הולד ממזר במאי מוקי לה: בבעולה לכ"ג - דעשה הוא דכתיב (ויקרא כ״א:י״ג) אשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה וליכא לאקשויי הא זונה היא או אלמנה או גרושה דבעולה פנויה לאו זונה היא כדתנן ביבמות (דף סא.) אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וביאת איסור לפסול לה: ומאי שנא - האי עשה מחייבי עשה דמצרי ואדומי: שאינו שוה בכל - שאינו נוהג אלא בכ"ג הילכך קיל: ורבנן - דמוקי להאי כי תהיין בחייבי לאוין כיון דמצינו למילף ביבמה במה מצינו שאין קידושין תופסין בהן אדמוקי ליה בחייבי לאוין נוקמה בחייבי עשה: בעל כרחיך שבקיה לקרא דהוי דחיק ומוקי אנפשיה - כיון דגלי לך קרא ביבמה דלא תפסי בה קידושין נילף מיניה דחייבי לאוין לית בהו קידושין וכי תהיין ע"כ לחייבי עשה קאמר וכגון דחדא מצרית ולרבי ישבב בבעולה לכ"ג: שפחה מנלן - דלא תפסי בה קידושי:
נדה נמי! אלמה אמר אביי: הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה, שאין הולד ממזר? אמר חזקיה: אמר קרא ״ותהי נדתה עליו״, אפילו בשעת נדתה – תהא בה הויה. מכדי איכא לאקושה לנדה, ואיכא לאקושה לאחות אשה, מאי חזית דמקשת להו לאחות אשה? אקשה לנדה! קולא וחומרא – לחומרא מקשינן. רב אחא בר יעקב אמר: אתיא בקל וחומר מיבמה: ומה יבמה, שהיא בלאו – לא תפסי בה קידושין, חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כל שכן? אי הכי, שאר חייבי לאוין נמי! אמר רב פפא: חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו – ״כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה״, וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום? אלא: ״אהובה״ – אהובה בנישואיה, ״שנואה״ – שנואה בנישואיה. וקאמר רחמנא: ״כי תהיין״. ולרבי עקיבא דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ״כי תהיין״ במאי מוקים? באלמנה לכהן גדול, וכרבי סימאי. דתניא, רבי סימאי אומר: מן הכל היה רבי עקיבא עושה ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה: ״לא יחלל״ – חילולים עושה, ואין עושה ממזרות. ולרבי ישבב, דאמר: בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל – הולד ממזר? הניחא לרבי ישבב אי לאפוקי מדרבי סימאי קאתי – שפיר. אלא אי טעמא דנפשיה קאמר, ואפילו חייבי עשה, במאי מוקים לה? בבעולה לכהן גדול. ומאי שנא? משום דהוי ליה עשה שאין שוה בכל. ורבנן, אדמוקי לה בחייבי לאוין, נוקמה בחייבי עשה! הני חייבי עשה, במאי נינהו? אי שתיהן מצריות – שתיהן שנואות, אי אחת מצרית ואחת ישראלית – שתי נשים מעם אחד בעינן, אי בעולה לכהן גדול – מי כתיב ״תהיין לכהן״? ורבי עקיבא? בעל כורחיך שבקיה לקרא דהוי דחיק, ומוקי אנפשיה. וכל מי שאין לה עליו וכו׳. שפחה כנענית מנלן? אמר רב הונא: אמר קרא: ״שבו לכם פה עם החמור״ – עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קדושי,
קידושין סח.