הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עה.מסכת קידושין75a
כל שאתה נושא בתו - לכהן קאמר ולקמן מפרש: מצרי שני איכא בינייהו - לתנא קמא כל מצרי סתם האסור בקהל קאמר ואפילו שני ומיהו שלישי לאו מצרי קרי ליה דישראל מעליא הוא: מכהן גדול באלמנה - שמצינו שמחללה בביאתו כדילפינן לה לקמן (קידושין דף עז.) מלא יחלל שני חילולין במשמע מדלא כתיב לא יחל אחד לה ואחד לזרעו ופוסל את אשה בביאתו: אף כל כו' - ומצרי שני ביאתו בעבירה הוי: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו - לרבי יוסי פוסל דהא יש מזרעו שהוא פסול שהזכרים אסורים איסור עולם ולרבי שמעון הואיל ובתו כשרה דעמוני ולא עמונית אלמנתו נמי כשרה: מה כהן גדול באלמנה שזרעו ממנה פסול - חלל: אלמנת עיסה - בכתובות (דף יד.) מפרש אלמנת ספק חלל שהיתה מעורבת בספקות בעלה היה ספק והיא באה מכחו דהויא לה ספק ספיקא: למעוטי אלמנת עיסה - דהואיל דאי אתה נושא בתו שמא חלל היה ותנן (לקמן קידושין עז.) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם אי אתה נושא אלמנתו: ספק ספיקא - בעלה היה ספק והיא באה מכחו להיפסל: הלל שונה - משנה אחת בברייתא עשרה יוחסין כו' וכל האסורין שבהם מותרין לבא זה בזה: ארוסה שעיברה - ואין ידוע אם מארוס אם מאיש אחר: הולד שתוקי - שמא מארוס וכשר שמא מאחר ופסול: ורב אמר הולד ממזר - ודאי דאמרינן מרובא דעלמא הוא והכל פסולין אצלה אלמא לרב ספק כודאי משוי ליה כתנא קמא דאמר ספיקן בודאן מותר: דאי איתמר בהא - גבי שתוקי דמתניתין הבא מן הפנויה: בההוא קאמר רב - הלכה כרבי אליעזר דאסור בממזרת משום דרובא הוי כשרים אצלה והא דאסור בבת ישראל משום דשתוקי הוא: מדין כהונה - אם היה הארוס כהן: מי ידעינן אבוה מנו - דניפוק נכסי משאר יורשי של הארוס וניתיב להאי: דתפיס - נכסי הארוס משמת ואמר אבי היה ואשמעינן שמואל דמפקינן להו מיניה: הכי גרסינן תניא וכן רבי אלעזר אומר כו': עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות - לפי שנתיישנו בישראל ונראין כישראל ואסור בפסולות לקהל שמא יאמרו ישראל נשא פסולה: התם - גבי גר וממזרת: גר ישן - והרואה אינו מכירו לפנים דסבור שהוא ישראל הבא מישראלית: והממזרת חדשה - כלומר ידועה וניכרת לממזרת: אמרי ישראל נסיב ממזרת - הרואה אומר ישראל נושא ממזרת: אידי ואידי כהדדי הוא - ואי גרים ישנים הם המחזיקין את זה בכשרות מחזיקין גם את זו בכשרות:
שאתה נושא בתו – אתה נושא אלמנתו. וכל שאי אתה נושא בתו – אי אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין תנא קמא ובין רבי יוסי? אמר רבי יוחנן: מצרי שני איכא בינייהו. ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה, דתנא קמא סבר: כי כהן גדול באלמנה. מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה, אף כל שביאתו בעבירה – פוסל. ורבי יוסי סבר: כי כהן גדול באלמנה. מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל, אף כל שזרעו פסול – פוסל. לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול, דאמר קרא: ״בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה׳״. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא בתו – אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא את בתו – אי אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל? אמר עולא: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו. ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה. דרבי יוסי סבר: כי כהן גדול באלמנה. מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול – ופוסל, אף כל שזרעו פסול – פוסל. ורבן שמעון בן גמליאל: ככהן גדול באלמנה. מה כהן גדול באלמנה שכל זרעו פסול, אף כל שכל זרעו פסול, אפילו נקבות, לאפוקי גר עמוני ומואבי דנקבות הוו כשרות לבא בקהל. דאמר מר: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. אמר רב חסדא: הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה. מאן מיקל בהני תנאי – רבן שמעון בן גמליאל, וקאמר: כל שאתה נושא בתו – אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא בתו – אי אתה נושא אלמנתו. למעוטי מאי? למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה. לאפוקי מדהני תנאי דתנן: העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה. מאי טעמא – הוי ספק ספיקא, וספק ספיקא לקולא. ודאן בודאן מותר. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אליעזר. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: הלל שונה: עשרה יוחסים עלו מבבל וכולם מותרים לבא זה בזה, ואת אמרת הלכה כרבי אליעזר?! ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל, דאיתמר: ארוסה שעיברה, רב אמר: הולד ממזר. ושמואל אמר: הולד שתוקי. רב אמר: הולד ממזר ומותר בממזרת, ושמואל אמר: הולד שתוקי ואסור בממזרת. איפוך, רב אמר: הולד שתוקי, ושמואל אמר: הולד ממזר. תרתי למה לי? צריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אצלה. אבל התם, דרוב פסולים אצלה, אימא מודי לשמואל. ואי איתמר בהך, בהא קאמר רב – משום דאיכא למיתל[י]ה בארוס, אבל בהא אימא מודי לשמואל, צריכא. ואי בעית אימא: לעולם לא תיפוך, ומאי ממזר דקאמר רב – לאו מותר בממזרת, אלא דאסור בבת ישראל. ושמואל אמר: הולד שתוקי, דאסור בבת ישראל. אי הכי היינו דרב! אלא: מאי שתוקי – שמשתקין אותו מדין כהונה. פשיטא, השתא מדין ישראל משתקינן ליה, מדין כהונה מיבעי?! אלא: מאי שתוקי – שמשתקין אותו מנכסי אביו. פשיטא, מי ידעינן אבוה מנו? לא צריכא, דתפס. ואי בעית אימא: מאי שתוקי – בדוקי, שבודקים את אמו ואומרת: ״לכשר נבעלתי״ – נאמנת. כמאן – כרבן גמליאל? האמר שמואל חדא זימנא, דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא – רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת. רבי יהושע אומר: אינה נאמנת. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל! צריכא, דאי מהתם הוה אמינא: התם רוב כשירים אצלה, אבל הכא דרוב פסולים אצלה, אימא לא, צריכא. תניא: וכן רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא כותית. מאי טעמא? אמר רב יוסף: עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות, דתניא: גר, עד עשרה דורות – מותר בממזרת, מכאן ואילך – אסור בממזרת. ויש אומרים עד שישתקע שם עבודה זרה ממנו. אמר ליה אביי: מי דמי? התם גר ישן וממזרת חדשה, אמרי: בר ישראל הוא דקא נסיב ממזרת. הכא אידי ואידי כי הדדי נינהו. אלא: כי אתא רב דימי, אמר: רבי אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל,
קידושין עה.