הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נז:מסכת קידושין57b
מוקצה - בהמה שהוקצה לתקרובת ע"ז אסורה לגבוה כדאמר בתמורה (דף כח.) מן הבהמה להוציא את הרובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה נעבד שהשתחוה לה: רובע ונרבע בעדים - דבני סקילה נינהו דכתיב (ויקרא כ׳:ט״ז) והרגת את האשה ואת הבהמה ונרבע דכתיב (שם) ואת הבהמה תהרוגו וילפינן לעיל (קידושין דף נו:) משנגמר דינו נאסר ואפילו שחטו ולהכי נקט בעדים דאינו נסקל בעד אחד דאמר מר (בב"ק דף מד:) כמיתת הבעלים כך מיתת השור: יפו - חומתה על הים: בגבת - חומתה על המדבר ורחמנא אמר שדה: שעומד בתוך העיר ויזרקנה חוץ לחומה - מדכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ דאי בעומד חוץ לעיר מאי ושלח אל מחוץ לעיר איכא הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא: רבא אמר - סברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה התורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת אסמכתא בעלמא היא: אמר קרא קדש יהיה - חסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים: אמר קרא קדש יהיה - חסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים: קדוש קרינן - להכי קרינן קדוש למעוטי דמיו שאין דין קדושה עליו קודש משמע שם קדושה קדוש משמע הוא קדוש: פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בבכורות: לאחר עריפה ודברי הכל - דאמר התם ומודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור וגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה: ומותר בהנאה - דכתיב (שמות כב) לכלב תשליכון אותו: שחוט שלי בשלי - שחוט זבחי בחצרי כדכתיב (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר וגו': ושלך בשלך - כדכתיב (דברים י״ב:כ״א) וזבחת מבקרך ומצאנך וסיפיה דקרא בשעריך: מה שלי בשלך אסור - בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק: ושחטו ושחט אותו ושחט אותו מה ת"ל - שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובשתים כתיב ושחט אותו מת"ל אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר: לפי שנאמר כי ירחק וזבחת - ובא הכתוב להתיר להם בשר תאוה משיבאו לארץ והם יתרחקו מן המשכן לפי שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקרבה אלא על ידי הקרבה: בריחוק מקום - חוץ למקדש: אתה זובח - חולין שלך ואי אתה זובח בעזרה שהוא מקום הקרוב לו: ה"ג פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה: אלא תמימים - ובראויה להקרבה הכתוב מדבר דאילו בשאין ראויה להקרבה לא איתסר בשר תאוה דידהו במדבר: שכן מין הכשר - להקריב כיון דדמי להו בהכי אתי למיגמר ליה במה מצינו להחמיר ולאסור: שהיא בשחיטה כבהמה - ואיתקש לפסולי המוקדשין בפרשה זאת אך כאשר יאכל את הצבי וגו' ודרשינן ליה בשחיטת חולין (דף כח.) מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וכיון דבשחיטה איתקש להו איכא למיגמר נמי מינה שלא תהא שחיטה בעזרה דכל דבר זביחה אסר רחמנא: ושחטו ושחט אותו ושחט אותו מה ת"ל - שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובשתים כתיב ושחט אותו מת"ל אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר: מנין לרבות את העופות - שאין שחיטתן מפורשת בתורה: הכי גרסינן בתורת כהנים תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו והכי נמי גרסינן בסיפרי ופירושא חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד ודקתני מרבה אני את החיה הכי קאמר אי לא כתב קרא איכא למימר אתא לריבויא בדוחקא:
ונעבד, דבעלי חיים נינהו ואסירי! כי אסירי – לגבוה, להדיוט – מישרא שרי. מתקיף לה רבי ירמיה: הרי רובע ונרבע בעדים, דבעלי חיים נינהו ואסירי! אלא: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורים. דבי רבי ישמעאל תנא: דאמר קרא: ״ושלח על פני השדה״ – כשדה, מה שדה מותרת – אף האי נמי מותרת. האי ״שדה״ להכי הוא דאתא? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״שדה״ – שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר, ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר. אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה. ואידך? אם כן ניכתוב קרא: ״שדה״, מאי ״השדה״? שמע מינה תרתי. רבא אמר: לא אמרה תורה: ״שלח״ לתקלה. בשער נזיר. מנלן? דאמר קרא ״קדש יהיה גדל פרע שער ראשו״ – גידולו יהיה קדוש. אי מה קדש תופס את דמיו, ויוצא לחולין – אף שער נזיר תופס את דמיו ויוצא לחולין! מי קרינן ״קודש״? ״קדוש״ קרינן. בפטר חמור. נימא מתניתין דלא כרבי שמעון, דתניא: פטר חמור אסור בהנאה, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לאחר עריפה, ודברי הכל. בשר בחלב. מנלן? דתנא דבי רבי ישמעאל: ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ שלש פעמים: אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה, ואחד איסור בישול. מתניתין דלא כי האי תנא. דתניא, רבי שמעון בן יהודה אומר: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר: ״כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו״, ולהלן הוא אומר: ״ואנשי קדש תהיון לי״. מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה – אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. וחולין שנשחטו בעזרה. מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אמרה תורה: שחוט לי – בשלי. ושלך – בשלך. מה שלי בשלך – אסור, אף שלך בשלי – אסור. אי מה שלי בשלך ענוש כרת, אף שלך בשלי ענוש כרת? אמר קרא: ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה׳... ונכרת״, על קרבן – ענוש כרת, על חולין שנשחטו בעזרה – אין ענוש כרת. איכא למיפרך: מה לשלי בשלך – שכן ענוש כרת! אלא אמר אביי: מהכא: ״ושחטו״ ״ושחט אתו״ ״ושחט אתו״. תלתא קראי יתירי, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: ״כי ירחק ממך המקום... וזבחת״, ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה. ואין לי אלא תמימים הראוים ליקרב, מנין לרבות בעלי מומין? מרבה אני את בעלי מומים, שכן: מין המכשיר. מנין לרבות את החיה? מרבה אני את החיה, שהיא בשחיטה כבהמה. מנין לרבות את העופות? תלמוד לומר: ״ושחטו״ ״ושחט אותו״ ״ושחט אותו״. יכול לא ישחוט, ואם שחט יהא מותר? תלמוד לומר: ״כי ירחק ממך המקום... וזבחת... ואכלת״, מה שאתה זובח ברחוק מקום – אתה אוכל, ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב, פרט לחולין שנשחטו בעזרה. ואין לי אלא תמימים
קידושין נז: