הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נד.מסכת קידושין54a
חזרנו על כל צדדין של ר"מ כו' - כלומר אע"פ ששנינו לר"מ בשוגג לא קידש לאו משום דס"ל הקדש בשוגג אין מתחלל שחזרנו בכ"מ ששנה ר"מ בהלכות הקדש ולא מצינו מקום שאמר בו הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג אלא בין בשוגג בין במזיד מתחלל וליתנהו להני טעמא דר' יוחנן דלר"מ יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין: ומתני' - דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל: בכתנות כהונה שלא בלו - וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו מתחלה ליהנות בהן שוגגין רק שלא יתכוין לחללן שלא נתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין: בלו דווקא - דכיון דאין ראויין לעבודה הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן: מועלין בחדתין כו' - שופרות היו במקדש ובהם נותנים שקלים באחד כתוב עליו תקלין חדתין ומי שלא שקל שקלו באדר שמביאו בתוך שנתו נותנו לתוכה והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה שבשלשה פרקים תורמין אותה ובשני כתוב תקלין עתיקין ומי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנן לתוך שופר זה והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה: מועלין בתקלין חדתין - שהרי לקרבנות צבור הן עומדין: ואין מועלין בתקלין עתיקין - שתורת שירי לשכה עליהם וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי תקון העיר כדלקמן וקסבר ר' יהודה אין מעילה בשירי לשכה שנשאר עודף על הקופות לאחר ג' תרומות: ה"ג שהיה ר"מ אומר מועלין בשירי לשכה: והא חומת העיר ומגדלותיה כו' - ואמאי מועלין בהן נימא לא נתנו שגגות אותן מעות למעילה מאחר שעומדין לחומת העיר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לישב בצילה ועליה אלא על כרחך אע"פ שהותרה הנאת החומה לענין שאר הנאות מיהא בקדושתייהו קיימי: אימא ר' יהודה אומר מועלין בעתיקים - כדאמרי במתני' נמי בשוגג קידש דקסבר אע"פ שניתנו כתנות כהונה ליהנות לכהנים לאחר עבודה לענין שאר הנאות בקדושתייהו קיימי ומעל זה בקידושין ויצאו לחולין אבל מזיד שאין בו מעילה לא נתחלל ולא קידש: כאימרא - הרי עלי ככר זה כאימרא כשה התמיד: כדירים - דיר בהמות הקדש ודיר העצים: וכי תימא - הא דאמר ר' יהודה לא אמר כלום משום דלא אמר כירושלים אלא הרי זה עלי ירושלים: ומתני' - דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל:
על כל צדדים של רבי מאיר, ולא מצינו הקדש בשוגג אין מתחלל, במזיד מתחלל. ומשנתינו בכתנות כהונה שלא בלו, הואיל וניתנו ליהנות בהן, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. תא שמע: כתנות כהונה שבלו מועלין בהם, דברי רבי מאיר. מאי לאו אפילו לא בלו? לא, בלו דוקא. תא שמע: מועלים בחדתין ואין מועלים בעתיקים. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: מועלין אף בעתיקים, שהיה רבי מאיר אומר: מועלין בשירי הלשכה. ואמאי? נימא: הואיל וניתנו ליהנות, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, דהא חומת העיר ומגדלותיה משירי הלשכה אתו, דתנן: חומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. לא תימא רבי מאיר, אלא אימא רבי יהודה. תא שמע: דתניא, אמר רבי ישמעאל בר רבי יצחק: אבני ירושלים שנשרו מועלים בהם, דברי רבי מאיר. לא תימא רבי מאיר, אלא אימא רבי יהודה. אי רבי יהודה, ירושלים מי מיקדשא? והתנן: כאימרא, כדירים, כעצים, כאישים, כהיכל, כמזבח, כירושלים. רבי יהודה אומר: כל האומר: ״ירושלים״ לא אמר כלום. וכי תימא, משום דלא אמר: ״כירושלים״, והתניא, רבי יהודה אומר: כל האומר ״כירושלים״ – לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים!
קידושין נד.