הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לג:מסכת קידושין33b
אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית - תימה למה איקפיד רבא לעיל שמא קמו מפניו שחרית וערבית ולאו אדעתיה ונראה לפרש דדין זה אינו נוהג אלא באותם הדרין בבית הרב דמסתמא עמדו שחרית וערבית אבל תלמידים אחרים חייבין לעמוד אפי' מאה פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם ואפילו אותם שדרין בבית הרב נמי אם באו פנים חדשות צריכין לעמוד: [אין ת"ח כו'. תימה וכי כל הני דלעיל מיירי בלא קמו שחרית וערבית וצ"ל אינו רשאי אינו חייב כדפי' לעיל] ת"י: ואימא מורא משקלות - פירש בקונטרס גבי משקלות כתיב (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק יהיה לך וקשה דלא מצינו בשום מקום דכתיב בהו מורא בהדיא ויש גורסים מכשולות דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת וא"ת א"כ מאי משני פני פני גמר גבי מכשול נמי כתיב לפני עור לא תתן מכשול וי"ל דלא דמי דעמידה מפני זקן שייך לירא מפני השם כדאמר (ב"ק דף מא:) את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ור' יצחק מפרש דמצינו מורא במשקלות . כדאמרי' במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פרשת משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בפרשת כי תצא והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו וסמוך ליה בא זדון ויבא קלון כלומר שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק:
מכבוד שמים - שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית: אמאי לא - מאי טרחא איכא אורחא דמילתא הוא: לא ניטרח - גרסינן: וטוב לא יהיה לרשע - אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב אלמא תלמודו משתכח ולא יאריך ימים אלא כצל מה טעם לפי שאינו ירא מלפני ה' ומורא זו קימה היא כדמפרש ואזיל: מוראת רבית - דגבי רבית נמי כתיב (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו וגו' ויראת וכן גבי משקלות (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק וכו': פני פני גמר - כתיב הכא מלפני וכתיב התם (ויקרא יט) מפני שיבה: והוא רבו - הבן רבו של אביו: מקמי אבוך - ואע"ג דרב יהודה רביה דרב יחזקאל אבוה הוה כדאמרי' לעיל (קידושין דף לב.) אבא לא תתנייא הכי: אלא מאי קאמר ליה - אמאי צריך לאזהוריה אי לאו למילף מינה הוראה בעלמא דאף על פי שהוא רבו חייב לעמוד מפניו: אני איני כדאי לעמוד מפני בני - קס"ד דה"ק אני רבו של בני ולא הייתי כדי לעמוד מפניו אלא מפני שנתחתן בנשיא ומדקאמר אני איני כדי ש"מ דאילו היה כדי שהיה תלמידו הוה ליה למיקם: ה"ק - כלומר איני כדי דקאמר לאו משום גדולת תורה הוא אלא מפני שהוא אביו קאמר דאין אב כדי לעמוד מפני הבן: רכוב כמהלך דמי - רבו רכוב כמהלך דמי וצריך לעמוד מפניו: או לאו - כמהלך דמי אלא כיושב דבתריה דידיה אזלינן והא קא יתיב: ה"ג להך ברייתא בת"כ טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור ואם ישב הטמא הטהור טמא וכן באבן המנוגעת. ויליף לה מקרא דאין מצורע מטמא טהור הנכנס עמו לאהל אלא א"כ יושב המצורע ורישא דברייתא הכי איתא מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן כו': טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור - דישיבת טהור לא מהני מידי אלא ישיבת טמא: וכן באבן המנוגעת - ואדם נושאה תחת האילן וטהור יושב תחת האילן לא נטמא הטהור עד שישב נושא האבן ואם ישב נושא האבן נטמא הטהור ואפי' הוא עומד: זאת אומרת - מדקתני וכן באבן המנוגעת: רכוב כמהלך דמי - דלאו בתריה דידיה אזלינן אלא בתר בהמה הנושאתו דהא הכא לא בתר אבן אזלינן אלא בתר אדם הנושאה אזלינן דאי בתרה דידה אזלינן אפילו לא ישב נושאה נטמא הטהור דהא איהי מיתב יתבא בחיקו או בכתיפו של זה הנושאה: מהו לעמוד - מי מיחייב למיקם או לא: תורה עומדת מפני לומדיה - בתמיה לפי שעסוקים בדבר הלכה היו קרי להו לדידהו תורה עצמה ולדידיה קרי לומדיה: לייט עלה אביי - אהך דרבי אלעזר כל מאן דציית ליה: כדאיתא - משום דדבר מגונה הוא לא רצה לפרסמה והרי הוא מפורש במדרש רבי תנחומא ראו כמה עבים שוקיו כמה צוארו שמן הכל משלנו: עומד מלפניו - משמתחיל ליכנס לתוך ארבע אמות ואינו יושב עד שיעבור הימנו ארבע אמות השניות: שנאמר והביטו אחרי משה - ומשה נשיא היה:
תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים. מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח – תלמוד לומר: ״זקן ויראת״. ואי אמרת שחרית וערבית בלבד, אמאי לא ניטרח? חיובא הוא! אלא לאו כולי יומא! לא, לעולם שחרית וערבית בלבד, ואפילו הכי כמה דאפשר ליה – לא ניטרח. אמר רבי אלעזר: כל תלמיד חכם שאין עומד מפני רבו נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח, שנאמר: ״וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים״, מורא זו איני יודע מהו – כשהוא אומר ״ויראת מאלהיך״ – הרי מורא זו קימה. ואימא מוראת רבית ומוראת משקלות! רבי אלעזר: ״פני״ ״פני״ גמר. איבעיא להו: בנו והוא רבו, מהו לעמוד מפני אביו? תא שמע, דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, קום מקמי אבוך. שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה, דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה. אלא מאי קאמר ליה? הכי קאמר ליה: זימנין דאתי מאחורי, קום את מקמיה ולא תיחוש ליקרא דידי. איבעיא להו: בנו והוא רבו, מהו שיעמוד אביו מפניו? תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי: אני איני כדי לעמוד מפני בני, אלא משום כבוד בית נשיא. טעמא דאנא רביה, הא איהו רבאי – קאימנא מקמיה! הכי קאמר: אני איני כדי לעמוד מפני בני ואפילו הוא רבאי, דהא אנא אבוה, אלא משום כבוד בית נשיא. איבעיא להו: רכוב כמהלך דמי, או לא? אמר אביי: תא שמע: טמא יושב תחת האילן, וטהור עומד – טמא. טמא עומד תחת האילן וטהור יושב – טהור, ואם ישב הטמא – הטהור טמא. וכן באבן המנוגעת. ואמר רב נחמן בר כהן: זאת אומרת רכוב כמהלך דמי, שמע מינה. איבעיא להו: מהו לעמוד מפני ספר תורה? רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרי: קל וחומר, מפני לומדיה עומדים – מפניה לא כל שכן?! רבי אלעי ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבי. חליף ואזיל רבי שמעון בר אבא, וקמו מקמיה. אמר להו: חדא – דאתון חכימי ואנא חבר. ועוד, כלום תורה עומדת מפני לומדיה. סבר לה כרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי. ״והביטו אחרי משה עד באו האהלה״, רבי אמי ורבי יצחק נפחא. חד אמר לגנאי, וחד אמר לשבח. מאן דאמר לגנאי – כדאיתא. מאן דאמר לשבח, אמר חזקיה: אמר לי רבי חנינא בריה דרבי אבהו, אמר רבי אבהו, אמר רבי אבדימי דמן חיפא: חכם עובר – עומד מלפניו ארבע אמות, וכיון שעבר ארבע אמות – יושב. אב בית דין עובר – עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ארבע אמות יושב. נשיא עובר – עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו, שנאמר: ״והביטו אחרי משה עד באו האהלה״. כל מצות עשה שהזמן גרמה וכו׳. תנו רבנן: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמה – סוכה, ולולב, שופר, וציצית,
קידושין לג: