הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עא:מסכת קידושין71b
להשיאו אשה - סתמא בעי בדיקה: להוציא ממנו אשה - שנשא כבר מסתמא לא מפקינן: כל שסיחתו בבבל - שמספר בלשון אנשי בבל משיאין לו אשה דמחזקינן ליה מבבל: דאיכא רמאי - שמלמדים שיחת בבל להחזיקו במיוחסים: דהוה אמר ליה - רבי יוחנן: נסיב ברתאי - ולא היה חפץ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל: אורייתין כשירה ברתין לא כשירה - תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי אינך חפץ: מאי דעתך - שאתה מחזיק בבבל במיוחסים דתנן (לעיל קידושין דף סט.) עשרה יוחסין כו' וסבור אתה שעלו כל הפסולין: מהיכא נסיבנא - איזו אשה מיוחסת: זיל בתר שתיקותא - שאל לך משפחה שתקנית שסתם בני מריבה הם פסולין שמתוך פסולן שהיו פורשים מהם נטרו איבה והחזיקו במריבה ומיוחסת דבבל היינו שתיקותא מתוך שהם שתקנים הוחזקו במיוחסים א"כ הבא לבדוק בבבל אינו בודק אלא בשתיקה לבדוק בשתקנים: לבי בר שפי חלא - שם האיש שופה חומץ כמו השופה יין לחבירו (ב"מ דף ס.): ואין מניחין אותו - מן השמים לידבק בחבירו לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן: בריאה - מיוחסת ונקייה: מתה - ממזרים גמורים כולם: חולה - רובם כשרים ומיעוטן פסולין כחולים הללו שרובן לחיים: גוססת - רובן פסולין ומיעוטן כשרין: עד היכן היא בבל - ליחס: עד נהר עזק עד נהר יואני - לפי הענין נראה שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעים אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל דכתיב (ירמיהו א׳:י״ד) מצפון תפתח הרעה כלומר בבל בצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:) מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וקא בעי גמרא מה שבין ב' הנהרות פשיטא לן דבבל היא אלא משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני: לעיל בדיגלת עד היכן - למדנו רחבה שבין שני הנהרות ועוד להלן מחדקל עד נהר עזק וצריכין לידע ארכה כמה: לעיל בדיגלת - לצד דרום עד היכן: עד בגדא ואוונא - מקומות הם סמוכות זה לזה וחדקל מפסיק ביניהן: ושמואל - מוסיף בארכה לדרום עד מושכני: כגולה - פומבדיתא קרוי גולה בראש השנה (דף כג:): לתחתית בדיגלת עד היכן - לצפון ועל שפת חדקל במזרחה של בבל עד היכן אורכה משוך לצפון: תתאה - התחתונה לפי ששתים היו זו עליונה וזו תחתונה דרך משיכת הנהר ויחוס של בבל עד התחתונה ולא היא בכלל: חדא כשירה - העליונה: וחדא פסולה - התחתונה: ואפי' נורא לא מושלי אהדדי - כדי שלא יהו רגילים אצלם שלא להתחתן בם: דפסולתא הא דמשתעיא מישנית - וסימן זה יהא בידך שלא תטעה אי זו פסולה הך דמשתעי בלשון מישן שהיא קרובה למישן ואמר לעיל מישן מיתה: בפרת - על שפת פרת במערבה של בבל עד היכן ארכה משוך לדרום: עד גישרא דפרת - שמואל היה מוסיף: לייט - כל שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך: אדשמואל לא לייט - בתמיה והרי הוא מוסיף: אדשמואל לא לייט - דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף ובימי שמואל היה הגשר למטה מאקרא דתולבקני:
– להשיאו אשה, כאן – להוציא אשה מידו. אמר רב יוסף: כל שסיחתו בבבל, משיאין לו אשה. והאידנא דאיכא רמאי, חיישינן. זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דרבי יוחנן דהוה אמר ליה: נסיב ברתי. יומא חד הוו קאזלי באורחא, מטו לעורקמא דמיא, ארכביה לרבי יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה. אמר ליה: אורייתן כשרה, בנתין לא כשרן? מאי דעתיך, אילימא מדתנן: עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי – אטו כהני לויי וישראלי כולהו סליקו? כי היכי דאישתיור מהני אישתיור נמי מהני! אישתמיטתיה הא דאמר רבי אלעזר: לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה ועלה. עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה, חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב. אמר ליה: מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה? אמר ליה: מי ידענא מהיכא אנסביה? אמר ליה: אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן? דילמא מהנך דכתיב: ״נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה״. וכי תימא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ודילמא מהנך דכתיב בהו: ״השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם״. ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: אלו בני אדם המשתינים מים בפני מטותיהם ערומים. ומגדף בה רבי אבהו: אי הכי היינו דכתיב: ״לכן עתה יגלו בראש גלים״ – משום דמשתינים מים בפני מטותיהם ערומים, ״יגלו בראש גולים״. אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה, ומדביקין מטותיהם זו בזו, ומחליפין נשותיהם זה לזה, ומסריחים ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם. אמר ליה: היכי נעביד? אמר ליה: זיל בתר שתיקותא, כי האי דבדקי בני מערבא: כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מנייהו דקדים ושתיק – אמרי: האי מיוחס טפי. אמר רב: שתיקותיה דבבל – היינו יחוסא. איני? והא איקלע רב לבי בר שפי חלא ובדק בהו, מאי לאו ביחסותא? לא, בשתיקותא. הכי קאמר להו: בדוקו אי שתקי אי לא שתקי. אמר רב יהודה אמר רב: אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה – שמץ פסול יש באחד מהן, ואין מניחין אותו לידבק אחד בחבירו. אמר רבי יהושע בן לוי: אם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו – שמץ פסול יש באחת מהן, ואין מניחין אותה לידבק בחברתה. אמר רב פפא סבא משמיה דרב: בבל – בריאה. מישון – מיתה. מדי – חולה. עילם – גוססת. ומה בין חולין לגוססין? רוב חולין לחיים, רוב גוססים למיתה. עד היכן היא בבל? רב אמר: עד נהר עזק, ושמואל אמר: עד נהר יואני. לעיל בדיגלת עד היכא? רב אמר: עד בגדא ואוונא. ושמואל אמר: עד מושכני. ולא מושכני בכלל? והאמר רבי חייא בר אבא אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה ליוחסין! אלא: עד מושכני, ומושכני בכלל. לתחתית בדיגלת עד היכא? אמר רב שמואל: עד אפמייא תתאה. תרתי אפמייא הויין: חדא עיליתא וחדא תתייתא, חדא כשירה וחדא פסולה, ובין חדא לחדא פרסה, וקא קפדי אהדדי ואפילו נורא לא מושלי אהדדי. וסימניך דפסולתא הא דמישתעיא מישנית. לעיל בפרת עד היכא? רב אמר: עד אקרא דתולבקני. ושמואל אמר: עד גישרא דבי פרת. ורבי יוחנן אמר: עד מעברת[א] דגיזמא. לייט אביי ואיתימא רב יוסף אדרב. אדרב לייט, אדשמואל לא לייט? אלא לייט אדרב, וכל שכן אדשמואל. ואיבעית אימא: לעולם אדרב לייט, אדשמואל לא לייט, וגישרא דבי פרת לתתאיה הוה קאי.
קידושין עא: