הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נז.מסכת קידושין57a
את לא דריש - לריבויא: כי האי תנא - שפירש מלדורשן: היה דורש כל אתין שבתורה - לריבויא: פירש - שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום: ה"ג ועגלה ערופה מאימתי אמר רבי ינאי כו' - מאימתי נאסרת הואיל ואין דמיה קדושין לא קדושת מזבח ולא קדושת בדק הבית אלא היא עצמה לעריפה: כפרה כתיב בה - כפר לעמך ישראל (דברים כ״א:ח׳): כקדשים - וקדשים אסורין בהנאה שהרי מועלין בהן (ולא פרכינן אי מה קדש כו' דאין משיבין על ההיקש): צפורי מצורע - מכשירי בחוץ הן שהרי חוץ לעיר נעשית מצותה ולהכשיר את המצורע לבא במחנה: מכשיר בפנים - אשם מצורע: מכפר בפנים - כל הקרבנות: מכפר בחוץ - עגלה ערופה: מה בפנים עשה מכשיר כמכפר - לא חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות: משעת שחיטה - נאסרת השחוטה והמשולחת מותרת כדלקמן: משעת לקיחה - נאסרות שתיהן עד שישלח המשולחת וניתרת בשילוחה: מעגלה ערופה - מה התם מיתסרא מחיים כקדשים אף כאן מחיים: ה"ג ועגלה ערופה מאימתי אמר רבי ינאי כו' - מאימתי נאסרת הואיל ואין דמיה קדושין לא קדושת מזבח ולא קדושת בדק הבית אלא היא עצמה לעריפה: גבול שמעתי בה ושכחתי - מאימת נאסרת: ירידתה לנחל איתן - היא הגורמת לה שם עריפה ואוסרתה: הכא מי אית לה גבול אחרינא - וכיון דילפינן לה איסור מחיים ע"כ קיחה היא דגרמא: כל - רבויא הוא: אשר - רבויא הוא: לאחר שחיטה מיבעיא - ולמה לי קרא למיסרה בשלמא להיתרא דמשולחת איצטריך קרא אלא איסורא דשחוטה למה לי: ואתיא שחיטה ומכשרה לה - עם שאר עבודות והא נמי תתכשר לאחר גמר מצותה: טריפה - פסולה לטהרת מצורע דכתיב חיות (ויקרא יד): ונמצאת טריפה - קס"ד כשבדק בסימנים נמצאת שנטרפה בשחיטתה דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום של מוח או שנחתכו רגליה לא שייך למיתני ונמצאת: יקח זוג לשניה - אין צריך להביא שתים אחרות: והראשונה מותרת בהנאה - דקס"ד שחיטה היא דאסרה לה והא לאו שחיטה היא: אמאי מותרת בהנאה - דילמא בשעת קיחה ראויה היתה והיכן הותר איסורה: שנמצאת טריפה בבני מעים - דבשעת קיחה לא הויא חזיא ולא חל עלה איסור: ר' יעקב סבר שחיטה שאינה ראויה - למצותה שמה שחיטה לאוסרה: מחיים לא מיתסרא - דאי איתסרא במאי פקע איסורה: תנאי היא - הני תנאי סבירא להו כדקאמרת דלא מיתסרא ותנא דבי רבי ישמעאל דיליף מכשיר ממכפר סבירא ליה דמיתסרא מחיים כמכפר: מכפר בחוץ - עגלה ערופה: מה בפנים עשה מכשיר כמכפר - לא חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות: ואיפוך אנא - וזה אשר לא תאכלו לרבות את המשולחת: לא מצינו בעלי חיים שאסורין - איסור עולם:
לא דריש. כדתניא: שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה. כיון שהגיע ל״את ה׳ אלהיך תירא״, פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד: ״את ה׳ אלהיך תירא״ – לרבות תלמידי חכמים. בעגלה ערופה: מנלן? אמרי דבי רבי ינאי: ״כפרה״ כתיב בה, כקדשים. ״ציפורי מצורע״ מנלן? דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר מבפנים, ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ. מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר – אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר. איתמר: ציפורי מצורע מאימתי אסורים? רבי יוחנן אמר: משעת שחיטה, וריש לקיש אמר: משעת לקיחה. רבי יוחנן אמר משעת שחיטה, שחיטה הוא דאסרה לה. ריש לקיש אמר: משעת לקיחה, מעגלה ערופה נפקא, מה עגלה ערופה מחיים – אף ציפורי מצורע מחיים. ועגלה ערופה גופה מאימתי? אמר רבי ינאי: גבול שמעתי בה ושכחתי, ונסבין חבריא לומר: ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה. אי מה עגלה ערופה משעת לקיחה לא מיתסרא, אף ציפורי מצורע נמי משעת לקיחה לא מיתסרי! הכי השתא?! התם אית ליה גבול אחרינא, הכא מי אית ליה גבול אחרינא?! איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: ״כל צפור טהרה תאכלו״ – לרבות את המשולחת, ״וזה אשר לא תאכלו מהם״ – לרבות את השחוטה. ואי סלקא דעתך מחיים אסורה, לאחר שחיטה מיבעיא?! מהו דתימא מידי דהוה אקדשים, דמחיים אסירי, ואתיא שחיטה ומכשרה להו, קא משמע לן. איתיביה: שחטה ונמצאת טריפה – יקח זוג לשניה, והראשונה מותרת בהנאה. ואי סלקא דעתך מחיים אסורה, הראשונה אמאי מותרת בהנאה? אמר ליה: הכא במאי עסקינן, כגון שנמצאת טריפה בבני מעיה, דלא חל עלה קדושה כלל. איתיביה: שחטה שלא באזוב ושלא בעץ ארז ושלא בשני תולעת, רבי יעקב אומר: הואיל והוקצה למצותה – אסורה, רבי שמעון אומר: הואיל ונשחטה שלא כמצותה – מותרת. עד כאן לא פליגי אלא מר סבר: שחיטה שאינה ראויה – שמה שחיטה, ומר סבר: שחיטה שאינה ראויה – לא שמה שחיטה. דכולי עלמא מיהא מחיים לא מיתסרא! תנאי היא, דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר מבפנים, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ. מה מכשיר ומכפר האמור בפנים – עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ – עשה בו מכשיר כמכפר. גופא: ״כל צפור טהרה תאכלו״ – לרבות את המשולחת, ״וזה אשר לא תאכלו מהם״ – לרבות את השחוטה. ואיפוך אנא! אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו בעלי חיים שאסורים. מתקיף לה רב שמואל בר רב יצחק: ולא הרי
קידושין נז.