הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ס:מסכת קידושין60b
מאי בינייהו - על כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן שמא לא יתקיים התנאי וגט בטל ובניה ממזרים: דלקרובה אתי - ומיהר לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה: אימא מודה ליה לרב יהודה - דלא גמר למיהוי גיטא עד שתתן אולי יתפייסו בינתיים שאין אדם ממהר לרחק את אשתו: בהך קאמר רב הונא - דמגורשת מיד לא חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל המעות משום דלא כסיף למתבע לה: אימא מודה ליה לרב יהודה - שהרי לא נתרצית בקידושיה עד שיתן: שנתקרע - קודם שנתנה: נתנה - קודם שמת: אבל לכ"ע תנאה הוי - ואפילו ת"ק מודה שאם פירש על מנת שתתן לי או ליורשיי שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה דהוה ליה גט למפרע משקבלתו: כאומר מעכשיו - ע"מ כך וכך דמי: כי סלקי להתם - כשעליתי לארץ ישראל: לא נחלקו - כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה אלא במהיום ולאחר מיתה: והתניא - בניחותא: פשיטא - דאם לא נתן לה בתוך ל' אינה מקודשת: לאו תנאה הוא - ולא קפדה אשלשים יום אלא לזרוזיה בעלמא קאמרה: ויש לו - משמע שיש עדים שיש לו הא לאו הכי אינה מקודשת ומותרת לאחר ואמאי ניחוש שמא יש לו: קידושי ודאי הוו - אם אנו יודעים שיש לו ונפקא מינה שאם בא אחר וקידשה אינה מקודשת וכי לא ידעינן חיישינן שמא יש לו ואינה מותרת לאחר ומיהו צריכה גט מן השני דשמא לא היו הראשונים קידושין: לא נתכוונה זו אלא לראות משלו - לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו והוא שולחני והמעות אינם שלו אינה מקודשת: בעיסקא - למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר: מתני' בית כור - מקום הראוי לזרוע ל' סאין וחשבינן לכל סאתים מאה על חמשים כחצר המשכן חמשים על חמשים לבית סאה ובית כור אלף ות"ק אורך על נ' רוחב ואם אתה מרבעו תמצאנו מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים ועוד דבר מועט: ויש לו - משמע שיש עדים שיש לו הא לאו הכי אינה מקודשת ומותרת לאחר ואמאי ניחוש שמא יש לו: ואם הראה בבקעה - הרי ליך בקעה גדולה ובה כמה בתי כורין ואין אחד מהן שלו: גמ' זוזי הוא דעבידי אינשי דמצנעי - והתם הוא דחזינא אי יש לו הוו קידושי ודאי לא חזינא הוו קידושי ספק: אבל ארעא - אי לא ידעינן דיש לו אפילו קידושי ספק ליכא דמאן דאית ליה ארעא קלא אית ליה קמ"ל מדתננהו גבי הדדי למימרא דארעא כי זוזי מה התם יש לו ודאי אין לו ספק אף קרקע יש לו ודאי אין לו ספק: מאי נפק' ליך מינה - אם רחוק הוא אנא טרחנא ומייתינא התבואה לביתי: אבל לכ"ע תנאה הוי - ואפילו ת"ק מודה שאם פירש על מנת שתתן לי או ליורשיי שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה דהוה ליה גט למפרע משקבלתו: לא נתכוונה זו אלא לראות משלו - לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו והוא שולחני והמעות אינם שלו אינה מקודשת: בדיסתורא - אריסות:
בינייהו? איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד, לרב הונא הוי גט, לרב יהודה לא הוי גט. וצריכא, דאי אשמעינן גבי קידושין, בהא קאמר רב הונא, משום דלקרובה קאתי, אבל גירושין, דלרחוקה קאתי, אימא מודי ליה לרב יהודה. ואי איתמר בהך: בהך קאמר רב הונא, משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה, אבל הכא, דאיהי כסיפא לה למיתבעיה אימא מודי ליה לרב יהודה, צריכא. מיתיבי: ״הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, אף על פי שנתקרע הגט או שאבד – הרי זו מגורשת, לאחר לא תנשא עד שתתן. ועוד תניא: אמר לה ״הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז״ ומת, נתנה – אין זקוקה ליבם, לא נתנה – זקוקה ליבם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים. עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר: ״לי ולא ליורשיי״, ומר סבר: ״אפילו ליורשיי״, דכולי עלמא מיהא תנאה הוי, תיובתא דרב יהודה! אמר לך רב יהודה: הא מני – רבי היא. דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי, ופליגי רבנן עליה. ואנא דאמרי כרבנן. גופא, אמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי. אמר רבי זירא: כי הוינן בבבל הוה אמרינן: הא דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי, פליגי רבנן עליה. כי סלקי להתם אשכחיה לרבי אסי דיתיב וקאמר לה משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי, לא נחלקו אלא: ״מהיום ולאחר מיתה״. והתניא: ״מהיום ולאחר מיתה״ – גט ואינו גט, דברי חכמים. רבי אומר: כזה גט. ולרב יהודה, דאמר ב״על מנת״ נמי פליגי, אדמיפלגי ב״מהיום ולאחר מיתה״ – ניפלגי ב״על מנת״? להודיעך כח דרבי, ד״מהיום ולאחר מיתה״ נמי הרי זה גט. וניפלגי ב״על מנת״, להודיעך כח דרבנן! כח דהיתירא עדיף. ״על מנת שאתן לך מכאן וכו׳״. פשיטא! מהו דתימא: לאו תנאה הוא, ולזרוזיה קאמר[ה], קא משמע לן. ״על מנת שיש לי מאתים זוז״ וכו׳. וניחוש שמא יש לו! ועוד, תניא: חיישינן שמא יש לו! לא קשיא: הא בקידושי ודאי, הא בקידושי ספק. ״על מנת שאראך מאתים זוז״ וכו׳. תנא: לא נתכונה אלא לראות משלו. ואם הראה לה על השלחן – אינה מקודשת. פשיטא! לא צריכא דאף על גב דנקט דמי בעיסקא. מתני׳ ״על מנת שיש לי בית כור עפר״ – הרי זו מקודשת, ויש לו. ״על מנת שיש לי במקום פלוני״, אם יש לו באותו מקום – מקודשת, ואם לאו – אינה מקודשת. ״על מנת שאראך בית כור עפר״ – הרי זו מקודשת, ויראנה. ואם הראה בבקעה – אינה מקודשת. גמ׳ וניחוש שמא יש לו! ועוד, תניא: חיישינן שמא יש לו! לא קשיא. הא בקידושי ודאי, הא בקידושי ספק. למה לי למיתנא גבי ארעא ולמה לי למיתנא גבי זוזי! צריכא, דאי אשמעינן גבי זוזי, משום דעבידי אינשי דמצנעי. אבל ארעא, אימא: אי דאית ליה ארעא – קלא אית ליה, קא משמע לן. ״על מנת שיש לי במקום פלוני״, אם יש לו וכו׳. פשיטא! מהו דתימא: אמר לה: מאי נפקא לך מינה, אנא טרחנא ומייתינא! קמשמע לן. ״על מנת שאראך בית כור עפר״. תאנא: לא נתכוונה זו אלא לראות משלו. ואם הראה בבקעה – אינה מקודשת. פשיטא! לא צריכא דנקיט בדיסתורא. גבי הקדש תנן:
קידושין ס: