הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נה.מסכת קידושין55a
הכי גרסינן תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר כו' זכרים עולות - משום דחיישינן שמא מירושלים יצאת ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה להם הילכך זכר דחזי לעולה מספקא לעולה ולקמן פריך עלה: נקבות זבחי שלמים - דאילו בעולה ליכא לספוקי: שלמים לא הוו - בתמיה דילמא שלמים היא והיכי מקריב לה עולה: אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן - כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן: אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן - כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן: ורבי מאיר היא דאמר - במתניתין (לעיל קידושין דף נב:) הקדש במזיד מתחלל ויכול זה להוציאן לחולין מזיד ויתפסו הדמים בקדושתם ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה היא הרי היא מתחללת על זו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מחוללת על של שלמים והשני לנדבת עולה: הא רבי מאיר היא - הך מתניתין דשקלים דבהמה שנמצאת כרבי מאיר מוקמינן לה דאמר הקדש מתחלל במזיד ואפי' קדושת הגוף נמי מתחלל: לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחלל - והיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג: וקדושת הגוף - דקדשי מזבח מי מתחללת בלא מום: אין מועל אחר מועל - אין שתי מעילות זו אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמועל בו הראשון יצא לחולין: אלא בהמה - של קדשי מזבח הראויה לקרבן לפי שאין יוצאה לחולין כשהיא תמימה וכן כלי שרת: ההיא ר' יהודה היא - מדקתני אין מועל אחר מועל אלמא מקמא הוא דנפיק לחולין אע"ג דשוגג הוא דאי מזיד ליכא מעילה והאי סברא לרבי יהודה הוא דשמעת ליה דאמר במתניתין (שם) הקדש בשוגג מתחלל: ופרכינן מדר"י נשמע לרבי מאיר - בחילול מזיד דהא פלוגתייהו ליתא אלא במזיד ושוגג אבל בקדושת הגוף וקדושת דמים אין מחלוקת ביניהם באותו הקדש שאין מתחלל לר' יהודה בשוגג אין מתחלל במזיד לר' מאיר: לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחלל - והיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג: לר' מאיר נמי - דקאמר עיקר חילול הקדש במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל: ומשני התם לא מכוין לאפוקינהו לחולין כו' - כלומר חילול דמזיד לר' מאיר עדיפא מחילול דשוגג לר' יהודה דאילו שוגג לא מכוין לאפוקינהו לחולין וגזירת הכתוב הוא מדמחייביה רחמנא קרבן מעילה הילכך קדושת הגוף לא מיתחיל אבל חילול מזיד לר' מאיר מכוין לאפוקינהו לחולין הילכך קדושת הגוף נמי מיתחלא: אימר דשמעת ליה לר' מאיר כו' - אדרבי אושעיא פריך דאוקמא ההיא דשקלים כר"מ אימר דשמעת ליה לר"מ דאמר הקדש במזיד מתחלל בקדשי קדשים כגון קדשי הבית דהיינו סתם הקדש והוא הדין לקדשי קדשים דכולהו הוי לגבוה כקדשי בדק הבית: בקדשים קלים מי שמעת ליה - וההיא דבהמה איכא לספוקי נמי בקדשים קלים והיכא שמעת ליה לרבי מאיר דמתחללין במזיד: לר' מאיר נמי - דקאמר עיקר חילול הקדש במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל:
התם: בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח, זכרים – עולות, נקבות – זבחי שלמים. אלא זכרים, עולות הוא דהוו, זבחי שלמים לא הוו? אמר רבי אושעיא: הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן, והכי קאמר: חיישינן שמא עולות, ורבי מאיר היא, דאמר: הקדש במזיד מתחלל. וקדושת הגוף מי מתחלל? והתנן: אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה ובכלי שרת בלבד. כיצד? היה רוכב על גבי בהמה, בא חבירו ורכב, בא חבירו ורכב – כולם מעלו. היה שותה בכוס של זהב, בא חבירו ושתה, בא חבירו ושתה – כולם מעלו! ההיא – רבי יהודה היא, הא רבי מאיר. מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר – לאו אמר רבי יהודה: הקדש בשוגג מתחלל וקדושת הגוף לא מתחלא. לרבי מאיר נמי, אף על גב דהקדש במזיד מתחלל קדושת הגוף לא מתחלא! התם לא קא מכוין לאפוקינהו לחולין. הכא – קא מכוין לאפוקינהו לחולין. אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים, בקדשים קלים מי שמעת ליה? – אמר ליה ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה: קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים – קדשים קלים לא כל שכן?! איתמר נמי, אמר רבי חמא ברבי עקיבא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד – מתחלל, בשוגג – אין מתחלל, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים. קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים – קדשים קלים לא כל שכן?!
קידושין נה.