הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סג.מסכת קידושין63a
לא תסגיר - אזהרה לב"ד שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו: בלוקח עבד ע"מ לשחררו - דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו לא קרי ליה קרא עבד: לכשאקחך - דבר שלא בא לעולם הוא: משום איבה - איבת אחותה ואיבת בעלה ואשארא כר"מ סבירא ליה: קונם שאני עושה לפיך - מעשה ידי יהיו לפיך כהקדש אין בעלה צריך להפר שאין נדרה חל שהרי משועבדת לו: שמא תעדיף - על מעשה ידיה יותר מן הראוי לו ויותר ממה שהיא חייבת לעשות לו ובכתובות (דף סד:) אמרינן מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל ולכי אתיא העדפה קדשה אע"ג דלא באה לעולם בשעת הנדר: לעושיהם - למי שבראם ומיהו במידי דמשתעבדי ידיה לבעל לא מצי לאקדושינהו: מתני' אעשה עמך כפועל - בפעולת יום אחד: גמ' והוא שנתן לה פרוטה - ואמר לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו' והא אתא לאשמועינן תנא דידן דבשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומלוה הוא ולקמן מפרש היכי שמע לה ר"ל ממתני': שהרכבתיך - כבר נתחייבה לו והוי מלוה גבה: שארכיבך - והרכיבה: בצוותא - שלא אשב יחידי: דימוס - בנין: ע"מ - תנאה משמע ולא בשכר: מתני' ע"מ שירצה אבא - אביו של חתן: רצה האב - בגמ' מפרש לה: מלמדין וכו' - כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם:
תסגיר עבד אל אדניו״, רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר. היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דכתב ליה: ״לכשאקחך, הרי עצמך קנוי לך מעכשיו״. רבי מאיר, דתניא: האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר״, ״לאחר שתתגיירי״, ״לאחר שאשתחרר״, ״לאחר שתשתחררי״, ״לאחר שימות בעליך״, ״לאחר שתמות אחותיך״, ״לאחר שיחלוץ לך יבמיך״ – אינה מקודשת. רבי מאיר אומר: מקודשת. רבי יוחנן הסנדלר אומר: אינה מקודשת. רבי יהודה הנשיא אומר: מקודשת. ומה טעם אמרו ״אינה מקודשת״ – משום איבה. ונחשוב נמי רבי יהודה הנשיא! היינו רבי, היינו רבי יהודה הנשיא. ונחשוב נמי רבי עקיבא, דתניא: ״קונם שאני עושה לפיך״ – אין צריך להפר. רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו. האיתמר עלה, אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת: ״יקדשו ידי לעושיהם״, וידים איתנהו בעולם. מתני׳ האומר לאשה ״הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון״, ״ואעשה עמך כפועל״, דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל – מקודשת, ואם לאו – אינה מקודשת. גמ׳ אמר ריש לקיש: והוא שנתן לה שוה פרוטה. ובשכר לא? והתניא: בשכר שהרכבתיך על החמור שהושבתיך בקרון או בספינה – אינה מקודשת. בשכר שארכיבך על החמור, שאושיבך בקרון או בספינה – מקודשת. וכי תימא הכא נמי בדיהב לה שוה פרוטה, והא בשכר קאמר. ועוד תניא: שב עמי בצוותא ואקדש לך, שחוק לפני, רקוד לפני, עשה כדימוס הזה – שמין, אם יש בו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו – אינה מקודשת. וכי תימא, הכא נמי בדיהב לה שוה פרוטה, והא שמין אותו קאמר! תיובתא דריש לקיש. אמר לך ריש לקיש: האי תנא ברא סבר: אינה לשכירות אלא לבסוף. ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף. ומאי דוחקיה דריש לקיש לאוקומיה למתניתין בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ובדיהב לה? אמר רבא: מתניתין קשיתיה, מאי איריא דתני ״על מנת״? ניתני ״בשכר״, אלא שמע מינה: כל ״על מנת״ היכא דיהב לה הוא. מתני׳ ״על מנת שירצה אבא״, רצה האב – מקודשת, ואם לאו – אינה מקודשת. מת האב – הרי זו מקודשת. מת הבן – מלמדין האב לומר שאינו רוצה. גמ׳ מאי ״על מנת שירצה אבא״? אילימא עד דאמר אבא ״אין״, אימא מציעתא: מת האב – הרי זו מקודשת, והא לא אמר ״אין״! אלא:
קידושין סג.