הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה:מסכת קידושין65b
אמרינן הן הן עדי יחוד כו' - משראוה שנתייחדה עמו אין צריך להעיד על הביאה דכיון דלבו גס בה מחזקינן אותו בחזקת שבא עליה לשם קידושין: ואיכא דאמרי - דרבה משמיה דרב אמר ומאן קרי רב בי דינא רבה רבי: צריכה שני גיטין - קס"ד כדי להתירה לינשא: וגובה כתובתה מן החבילה - ממה נפשך והמותר מוטל בספק עד יבא אליהו: אי דאית ליה סהדי להאי - שאמר בפנינו קדשה ואית ליה סהדי נמי להאי: מי מצי אמרה וכו' - דתיהוי מותר הכתובה שלה ושלהן בספק: אלא לאו בעד אחד - לכל אחד וש"מ דאפי' אינה מודה צריכה גט: עד אחד בהכחשה - דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה מי מהימן אפי' לא מכחשא ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא: צריכה שני גיטין - כדי לגבות כתובתה מן החבילה כלומר לעולם החבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא א"כ נתנו לה שניהם גט מעצמן והגט מביאה לידי גיבוי כתובה מן החבילה ממה נפשך אם של זה הוא הרי מיחייב לה כתובה על פיו וכן זה וכ"ש אם כולה שלה: ור"מ היא וכו' - כלומר וכולה לא אשמועינן אלא דמטלטלין משתעבדי לכתובה ור"מ היא דאמר במס' כתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פ:) גבי שומרת יבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון הניח אחיו מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אלמא מעות משתעבדי לכתובה: הודאת בעל דין כמאה עדים - דכתיב (שמות כב) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו: לא קא חייב לאחריני - אינו חב לאחרים בהודאתו זו שאין נפסד אלא הוא: הכא קא חייבה לאחריני - שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה: בני רב מרי גרס אחים הוו: על פי שנים - שהצריכה תורה למאי הלכתא הצריך עדים משום דאי בעי למיהדר ולומר לא כך היה לא יוכל לומר כן שאלו יעידום הוא שהצריכם הכתוב עדים ואנו אין אנו שקרנים ולא הדרינן בן ואין אנו צריכין עדים: או דלמא - שאפילו הם מודים אין דבריהם קיימים אלא בעדים ונמצא אני מחזיק בשלו והוא בשלי שאין חלוקתנו כלום: לשקרי - הכופרים בדברים לומר לא כן הוא: אכלת חלב - בשוגג וחייב אתה קרבן: נאמן - העד וכשר הקרבן ואין כאן משום או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד) ולא שיודיעוהו אחרים והכי דרשינן לה בשמעתא קמייתא דהאשה רבה (ד' פז:) ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש:
הן הן עדי יחוד, הן הן עדי ביאה. ובית הלל סברי: אמרינן הן הן עדי יחוד, הן הן עדי ביאה. ומודים ודאי בנתגרשה מן האירוסין, דלא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, מפני שאין לבו גס בה. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: המקדש בעד אחד – אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים. אמר רבה בר רב הונא: המקדש בעד אחד, בי דינא רבה אמרי: אין חוששין לקידושיו. מאן בי דינא רבה? רב. ואיכא דאמרי: אמר רבה בר רב הונא אמר רב. המקדש בעד אחד, בי דינא רבה אמרי: אין חוששין לקידושיו. מאן בי דינא רבה – רבי. מתיב רב אחדבוי בר אמי: שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם, זה אומר: זו אשתי, וזה עבדי, וזו חבילתי, וזה אומר: זו אשתי, וזה עבדי, וזו חבילתי. ואשה אומרת: אלו שני עבדי, וחבילה שלי – צריכה שני גיטין, וגובה כתובתה מן החבילה. היכי דמי? אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי, מי מצי[א] אמרה: אלו שני עבדי וחבילה שלי? אלא לאו בעד אחד! ותסברא? עד אחד בהכחשה מי מהימן? אלא: למישרי לעלמא, דכולי עלמא לא פליגי דשרי, והכא הכי קאמר: צריכה שני גיטין – כדי לגבות כתובתה מן החבילה. ורבי מאיר היא, דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. מאי הוי עלה? רב כהנא אמר: אין חוששין לקידושיו. רב פפא אמר: חוששין לקדושיו. אמר ליה רב אשי לרב כהנא: מאי דעתיך – דילפת ״דבר״ ״דבר״ מממון? אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אמר ליה: התם לא קא חייב לאחריני, הכא קא חייב לאחריני. מר זוטרא ורב אדא סבא בני דרב מרי בר איסור פלוג ניכסייהו בהדי הדדי. אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה: ״על פי שני עדים״ אמר רחמנא, דאי בעי למיהדר לא מצו הדרי בהו, ואנן לא הדרי, או דלמא לא מקיימא מלתא אלא בסהדי? אמר להו: לא איברו סהדי אלא לשקרי. אמר אביי: אמר לו עד אחד ״אכלת חלב״, והלה שותק – נאמן. ותנא תונא: אמר לו עד אחד ״אכלת חלב״ והלה אומר ״לא אכלתי״ – פטור. טעמא דאמר ״לא״, הא אישתיק – מהימן. ואמר אביי: אמר לו עד אחד ״נטמאו טהרותיך״, והלה שותק – נאמן. ותנא תונא: עד אחד אומר ״נטמאו״ והלה אומר ״לא נטמאו״ – פטור. טעמא דאמר לא, הא אישתיק – מהימן. ואמר אביי: אמר לו עד אחד
קידושין סה: