הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ט:מסכת תענית9b
תלמוד לומר עשב. פי' שאם לא יהיו צריכים אלא לעשב אחד ירד על אותו עשב ועל שאר כל השדה לא ירדו: נהילא מקמי מיטרא. פי' גשם דק וסימנך מהולתא פירוש שמתחילה יוצא הפסולת ואח"כ הסולת פירוש שלא היו עושין כמו דעבדינן האידנא היו כותשין החטין במכתשת עד שנקלף כל הסובין מעל החטים וכי הוו מרקדין על גבי נפה היה הפסולת הסובין שעליו יוצא לכתחילה ואחר כך היה יוצא הסולת: אתי מיטרא - גשמים יורדין לרוב ואין פוסקין מהר אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין לבא פוסקין מיד: חריא דעיזי. פי' ריעי של עזים שבתחילה ריעי גדול וכשהיא פוסקת מתרזת זבל דק: ואמר רבי יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כר' יהושע. פי' כרבי יהושע דאמר כל העולם כולו ממים העליונים הם שותים דאי כרבי אליעזר הא אמר מימי אוקיינוס הוא שותה:
אקרויה – היו מקרין אותו מקרא זה בחלום ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד שרוצין לעונשן בשמים משום דמכספי ליה: קבל עליו – רב שימי שתיקותא מלהקשות עוד: יכול לכל – כלומר יכול אין נותן מטר אא"כ הכל צריכין לו: ת"ל לאיש – אפילו בשביל אחד: אי לאיש יכול לכל שדותיו – כלומר אינו יורד עד שהוא צריך לכל שדותיו: ת"ל שדה – אפי' אינו צריך אלא בשדה אחד: אי בשדה יכול עד שיצטרך לכל השדה ת"ל עשב – אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד (עשב) בשביל ירק אחד יורד עליו מטר: וסייר – מעיין: מישרא – ערוגה: עושה לו חזיז – לכל צדיק הבא בעולם הזה להריק לו גשמים על שדותיו ברישא בעי מאי חזיזים לשון רבים והדר בעי ומאי נינהו חזיזים מאי נינהו דקרי חזיזי: ה"ג עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא – דתותי עיבא כלפי הארץ: נהילא – כמו קיטמא נהילא (חולין נא:) שהיא דקה גשמים דקים כקמחא נהילא שהיא דקה הבאין תחילה למטר ואח"כ בא מטר: אתי מיטרא – גשמים יורדין לרוב ואין פוסקין מהר אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין לבא פוסקין מיד: מהולתא – שמתחילה יוצא קמח דק ולבסוף סובין גסין: חריא דעיזי – ריעי של עזים בתחילה יוצאה גסה ולבסוף דקה ופוסק: דתמרי – דבש עושין מהן: ובבלאי לא עסקי – כלומר יכולין הן לעסוק תמיד שיש להן מזונות בזול ובלא טורח: מצערים – בשלשול דאמרו (גיטין דף ע.) תמרי משחנן ומשלשלן: מלא צנא דסכיני בזוזא – שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן הרבה ומצערים אותן: ממימי אוקיינוס – כלומר ממים של מטה ולא ממים של מעלה שנאמר ואד יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה: מלוחין הן – ואין תבואה גדילה מהן: יזקו מטר לאדו – רקיעין מוציאין מים לעבים: יזקו – כמו יצוקו צק לעם ויאכלו (מלכים ב ד׳:מ״א): חשרת מים עבי שחקים – העבים מחשרין כלומר משירין המים לארץ: ללמדך – אקרא דלקמן קאי ואומר מכין הרים לא גרסינן הכא: ואומר מכין הרים – לא גרסינן הכא: ואמר רבי יוחנן מעליותיו של מעלה – כלומר ממים העליונים ורבי יוחנן מים העליונים אתא לאשמועינן דאי לאו רבי יוחנן הוי אמינא דהכי קאמר מעליות שהקדוש ברוך הוא עומד בהם הוא משקה אותן למטה ולעולם המים מאוקיינוס: כרבי יהושע – דאמר ממים העליונים: ור' אליעזר – אמר לעולם מעליותיו של הקב"ה כרבי יוחנן וכו': תהומות – מים של מטה כדכתיב תהומות יכסיומו (שמות טו):
בחלמיה: ״ואכחד את שלשת הרעים״. למחר, כי הוו מיפטרי מיניה, אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא. רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא, הוה מקשי ליה טובא. יומא חד חזייה דנפל על אפיה, שמעיה דאמר: רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי. קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה. ואף ריש לקיש סבר מטר בשביל יחיד, דאמר ריש לקיש: מנין למטר בשביל יחיד, דכתיב: ״שאלו מה׳ מטר בעת מלקוש ה׳ עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה״. יכול לכל — תלמוד לומר ״לאיש״. ותניא: אי לאיש, יכול לכל שדותיו — תלמוד לומר: ״שדה״. אי שדה, יכול לכל השדה — תלמוד לומר: ״עשב״. כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא. כל יומא הוה אזיל וסייר לה. אמר: הא מישרא בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא. ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא. מאי ״ה׳ עשה חזיזים״? אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שכל צדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו. מאי ״חזיזים״? אמר רב יהודה: פורחות. אמר רבי יוחנן: סימן למטר — פורחות. מאי פורחות? אמר רב פפא: עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא. אמר רב יהודה: נהילא מקמי מיטרא — אתי מיטרא. בתר מיטרא — פסיק מיטרא. מקמי מיטרא — אתי מיטרא. וסימניך: מהולתא. דבתר מיטרא — פסיק מיטרא. וסימניך: חריא דעיזי. עולא איקלע לבבל, חזא פורחות, אמר להו: פנו מאני, דהשתא אתי מיטרא. לסוף לא אתי מיטרא. אמר: כי היכי דמשקרי בבלאי, הכי משקרי מיטרייהו. עולא איקלע לבבל, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא? בליליא צערוהו, אמר: מלא צנא דסכיני בזוזא, ובבלאי עסקי באורייתא! תניא, רבי אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר: ״ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה״. אמר לו רבי יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן! אמר לו: מתמתקין בעבים. רבי יהושע אומר: כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר: ״למטר השמים תשתה מים״, אלא מה אני מקיים ״ואד יעלה מן הארץ״? מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר, שנאמר: ״יזקו מטר לאדו״. ומנוקבות הן ככברה, ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע, שנאמר: ״חשרת מים עבי שחקים״. ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא, ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ. שנאמר: ״עשה גדלות ואין חקר״, וכתיב: ״הנתן מטר על פני ארץ״, וכתיב להלן: ״הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה׳ אין חקר לתבונתו״, וכתיב: ״מכין הרים בכחו וגו׳״. כמאן אזלא הא דכתיב: ״משקה הרים מעליותיו״, ואמר רבי יוחנן: מעליותיו של הקדוש ברוך הוא, כמאן — כרבי יהושע. ורבי אליעזר, כיון דסלקי להתם — ״משקה מעליותיו״ קרי להו. דאי לא תימא הכי, ״אבק ועפר מן השמים״ היכי משכחת לה? אלא כיון דמדלי להתם — ״מן השמים״ קרי ליה. הכי נמי: דסלקי להתם — ״מעליותיו״ קרי ליה. כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא: ״כנס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות״. מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר — תהומות, כרבי אליעזר. ורבי יהושע: ההוא
תענית ט: