הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כח.מסכת תענית28a
דאית ליה רווחא – שיכול לקרות מפרשה אחרת אבל הכא לית ליה רווחא דהא לא מצי למיקרי אלא בראשית ויהי רקיע: מה הפרש בין זה לזה – מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ומעמד דמנחה לא דחי: הללו דברי תורה – מנחה כדאמרי' בברכות (דף כו.) יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ודנעילה מדברי סופרים. וצריכין חיזוק לא גרסינן הכא: עמדו אלו – זמן דקתני במתני' אהכי הוצרכו למנות משום ההיא תקנה דעבוד להו הנך נביאים כי היכי דלא לידחינהו מאתרייהו: בכורים – אדם נכנס לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה קושר עליה גמי ועושה אותה בכורים: פרוזדאות – שומרים: בקציעות – תאנים יבשים כותשין אותן ועושין מהן עגולין: ה"ג והעלי על כתפיהן – (בוכיא): במכתשת שלפנינו – שהוא במקום אחר לפני בסמוך וזהו גונבי עלי על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על עסקי עלי: הן הן בני סלמאי הנתופתי – כעין מעשה זה עשו: הן הן בני דוד בן יהודה – דוד מלך ישראל ואהכי קרו ליה פחת מואב שבא מרות המואביה: יואב בן צרויה – שבא מרות המואביה כי צרויה אם יואב אחות דוד היתה שנאמר (דברי הימים א ב׳:ט״ז) ואחיותיהם צרויה ואביגיל: בני עדין הן הן בני דוד – להכי קרי ליה בספר שמואל (ב כג) עדינו העצני שבשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ: הן הן בני יואב בן צרויה – פלוגתא היא (במס' חגיגה) חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד אמר זה יואב: ליתני שבו בני דוד שניה – דהא קאמר ר' מאיר פחת מואב היינו דוד: ולר' יהודה – בני עדין היינו דוד ובמתניתין קתני בהדיא בני דוד והדר קתני בני פחת מואב דלר"מ ול' יהודה בני עדין היינו דוד שבו שניה מיבעי ליה: ולר' יוסי – דאמר פחת מואב ועדין היינו יואב שבו שניה מיבעי ליה: לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי – דמאן דאמר בני עדין בן יהודה היינו בני יואב לא סבר לה דבני פחת מואב היינו יואב ולהכי לא קתני שבו בני יואב שניה ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד דאם כן שבו בני דוד שניה מיבעי ליה למיתני אלא משפחה אחרת הן ומאן דאמר בני פחת מואב היינו בני יואב לא סבירא ליה דבני עדין היינו יואב אלא משפחה אחרת הן:
ליה רווחא. פרשה גדולה קורין אותה בשנים בשחרית ובמוסף. ובמנחה קורין על פיהן כו׳. איבעיא להו: היכי קאמר? בשחרית ובמוסף קורין אותה בספר, ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע, או דלמא הכי קתני: בשחרית קורין אותה בספר, ובמוסף ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע? תא שמע, דתניא: בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה, ובמנחה יחיד קורא אותה על פה. אמר רבי יוסי: וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בציבור? אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע. כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד כו׳. מה הפרש בין זה לזה? הללו דברי תורה, והללו דברי סופרים. זמן עצי כהנים והעם כו׳. תנו רבנן: למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם? אמרו: כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, ועמדו אלו והתנדבו משלהם. וכך התנו נביאים שביניהן: שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן, שנאמר: ״והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה׳ אלהינו ככתוב בתורה״. ועמהם כהנים ולוים וכל מי כו׳. תנו רבנן: מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אמרו: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט, שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו כשרין ויראי חטא שבאותו הדור? הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום, ועלי על כתפיהן. וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות, אמרו להם: להיכן אתם הולכין? אומרין להם: לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו, ובעלי שעל כתפינו. כיון שעברו מהן — עיטרום בסלים, והביאום לירושלים. תנא: הן הן בני סלמאי הנתופתי. תנו רבנן: מה הן בני סלמאי הנתופתי? אמרו: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? הביאו גזיריהן ועשו סולמות, והניחו על כתפיהם והלכו להם. כיון שהגיעו אצלן, אמרו להם: להיכן אתם הולכין? אמרו להם: להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו. כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים. ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר: ״זכר צדיק לברכה״, ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר: ״ושם רשעים ירקב״. בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה. תנא: בני פחת מואב בן יהודה — הן הן בני דוד בן יהודה, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה. בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו׳. תנו רבנן: בני עדין בן יהודה — הן הן בני דוד בן יהודה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה. באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה כו׳. מני מתניתין? לא רבי מאיר, ולא רבי יהודה, ולא רבי יוסי. אי רבי מאיר, ליתני: שבו בני דוד בן יהודה שניה! אי רבי יהודה, ליתני: שבו בני דוד בן יהודה שניה! אי רבי יוסי, ליתני: שבו בני יואב בן צרויה שניה! לעולם רבי יוסי, ותרי תנאי אליבא דרבי יוסי. באחד בטבת לא היה בו מעמד כו׳. אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי:
תענית כח.