הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
י.מסכת תענית10a
בברייתו של עולם – כתיב שהיה כל העולם שטוף במים והקב"ה כונסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנם באוצרות דכתיב נותן באוצרות תהומות שם חול גבולו ואוצר לים: על פני ארץ – א"י: משיורי תמצית – מה שנשאר בעבים אחר שתיית': בתחילה שותה – שם יורדין הגשמים תחילה כך שמעתי: חשרת מים וחשכת מים – שני מקראות הן חד בתהלים וחד בשמואל בוידבר דוד: ה"ג שקול כף ושדי אריש – כלומר קח כף שבמלת חשכת וצרפו עם מלת חשרת וקרי ביה חכשרת שממתקין ומכשירין בעבים: חשוך ענני סגיאין מימוהי – והיינו דכתיב חשכת מים: נהור ענני – כשהענן קליש זעירן מימוהי ומכלל חשוך סגיאין אתה למד אבל נהור זעירין וחשרת לשון השרה כמו אין שורין דיו (שבת דף יז:) כו' כדדריש ליה רבי יהושע לעיל אבל חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי: במאמר הן תלוין – אינן נחות על שום דבר אלא מכונסות ועומדות כמין בריכה ותלויות במאמרו של הקב"ה: ופירותיהן מי גשמים – משום לישנא דקרא נקט הכי משום דכתיב מפרי מעשיך תשבע הארץ ופירותיהם כלומר מזיעת המים שאין נחסרין כלום כדכתיב (תהילים ס״ה:י׳) פלג אלהים מלא מים כל שעה והקרן קיימת ופירותיהן מי גשמים וכן מפורש בבראשית רבה: ונהר יוצא מעדן – סימן לדבר שגן עדן שותה מן הגשמים תחילה דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו': תנא מתמצית בית כור – כלי שמשקין במימיו בית כור יכולין להשקות בתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא אחד מששים בבית כור והכי נמי עולם אחד מששים בגן עדן ודי לו בתמצית העננים המשקין את הגן גן לפני כל העולם כולו כעדן לגן: נמצא כל העולם ככיסוי קדרה – הקטן כנגד הקדרה: שוכנת על מים רבים – רבת אוצרות בא קצך אמת בצעך: שרבו אוצרותיה – שקנו עושר: מים רבים – שמשקין שדותיהן דבבל עמוקים מכל הארצות וגשמים מטפטפין ויורדין שם: עתירה בבל – עשירה היא בבל שקוצרין בה תבואה בלא מטר שאינן צריכים לגשמים: נקטינן – דהכי חצדא בבל בלא מיטרא: דטובעני – היא מקום מצולה ורקק: ולא יובשני – שאינה יבשה: מתני' בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים וכו' רבן גמליאל אומר בשבעה בו בט"ו יום אחר החג – כלומר בשבעה במרחשון הוא ט"ו אחר החג: כדי שיגיע האחרון – כלומר קודם ביאת מים לנהר פרת שהוא רחוק יותר: גמ' ובגולה ששים – ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכים מטר כל כך: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא – משעה שמכניסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים שכן היו נוהגין לפי שהיו יודעין שזמן גשמים הוא משם ואילך ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער: רישבא – צייד עופות כמו אין פורשין רשבים ליונים (ב"ק דף עט:) טבות שם אדם: כלפני ס' – ולא מדכרינן: כלאחר ס' – ומדכרינן: עילאי בעו מים – העומדים בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלים ויורדין למטה: תתאי לא בעו מים – שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה ה"נ רב שהיה מארץ ישראל כדאמרינן בעלמא (גיטין דף ו.) מכי אתא רב לבבל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות משום הכי אמר כלאחר ששים ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל: מתני' הגיע שבעה עשר וכו' – אוכלין ושותין משחשיכה שאין אוכלין מבעוד יום כיום הכפורים ותשעה באב: גמ' מאי קמ"ל – האי דקאמר שני וחמישי ושני: תנינא – בפירקין דלקמן (תענית דף טו:) אין גוזרין תענית כו' שלא להפקיע את השערים שאם היו מתחילין להתענות בחמישי היו קונין למוצאי התענית שתי סעודות גדולות אחד לתענית ואחד לשבת וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואתי לאפקועי שערים: אפקועי – מבטל שיעור מדה הראשונה וממעטה: אבל יחידים לא – שלש תעניות שהיחידין עושין קודם לצבור אינן זקוקין להתחיל בשני דליכא אפקיעת שערים משום יחידים לחודייהו והללו ג' תעניות דיחידים אינן בכלל י"ג תעניות דצבור תדע דקא חשיב במתני' שלש ושלש ושבע: ומפסיקין בראשי חדשים – שאם חל ר"ח בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות פוסקין תעניתם:
קרי ביה חכשרת. פי' הטל הכ"ף מן חשכת ושדי עם חשרת ויהיה חכשרת כלומר שהמים בעננים מתכשרים שהעננים שותים לבסוף הם ממתקים בעבים: טובעני ולא יובשני. פי' מוטב להיות בארץ שהיא לחה מכשהיא יבשה: הלכתא יום ס' כלאחר ס'. וכן עמא דבר ויום תקופה מתחיל: אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים. פי' שע"י שעשו הצבור תענית יקנו מזון של חמישי ושל שבת וכסבורים העם יוקר היא ויפקיעו השערים:
של עולם. תנו רבנן: ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר: ״עד לא עשה ארץ וחוצות״. ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר: ״הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות״. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר: ״הנתן מטר על פני ארץ וגו׳״. ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר: ״הנתן מטר על פני ארץ וגו׳״ — משל לאדם שמגבל את הגבינה, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. אמר מר: ממתקין הן בעבים. מנליה? דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן, כתיב: ״חשכת מים עבי שחקים״, וכתיב: ״חשרת מים עבי שחקים״. שקול כף ושדי אריש וקרי ביה ״חכשרת״. ורבי יהושע, בהני קראי מאי דריש בהו? סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: נהור ענני — זעירין מוהי. חשוך ענני — סגיין מוהי. כמאן אזלא הא דתניא: מים העליונים במאמר הם תלוים, ופירותיהן מי גשמים, שנאמר: ״מפרי מעשיך תשבע הארץ״, כמאן — כרבי יהושע. ורבי אליעזר: ההוא, במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא הוא דכתיב. אמר רבי יהושע בן לוי: כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה, שנאמר: ״ונהר יצא מעדן וגו׳״, תנא: מתמצית בית כור שותה תרקב. תנו רבנן: ארץ מצרים הויא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והוא אחד מששים בכוש, וכוש — אחד מששים בעולם, ועולם — אחד מששים בגן, וגן — אחד מששים לעדן, ועדן — אחד מששים לגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנם. ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור, ויש אומרים: עדן אין לה שיעור. אמר רבי אושעיא, מאי דכתיב: ״שכנת על מים רבים רבת אוצרת״, מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מלאות בר, הוי אומר: מפני ששוכנת על מים רבים. אמר רב: עתירה בבל דחצדא בלא מיטרא. אמר אביי: נקיטינן, טובעני ולא יובשני. מתני׳ בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג. כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. גמ׳ אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה, עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה. איני?! והא בעו מיניה משמואל: מאימת מדכרינן ״ותן טל ומטר״? אמר להו: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא! דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא. איבעיא להו: יום ששים, כלפני ששים או כלאחר ששים? תא שמע, רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים. אמר רב נחמן בר יצחק: וסימנך עלאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא. אמר רב פפא, הלכתא: יום ששים כלאחר ששים. מתני׳ הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים — התחילו היחידים מתענין שלש תעניות. אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים — בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור. אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. גמ׳ מאן ״יחידים״? אמר רב הונא: רבנן. ואמר רב הונא: יחידים מתענין שלש תעניות, שני וחמישי ושני. מאי קמשמע לן? תנינא: אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי, שלא להפקיע את השערים, אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני! מהו דתימא: הני מילי צבור, אבל יחיד לא, קמשמע לן. תניא נמי הכי: כשהתחילו היחידים להתענות, מתענין שני וחמישי ושני, ומפסיקין בראשי חדשים
תענית י.