הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח.מסכת תענית18a
לאסור את שלפניו – להכי נקט מריש ירחא דניסן לאסור את יום שלפני ר"ח בתענית כדתניא בסמוך לפניהן אסורין דאי משום ר"ח לא היה נאסר כדמפרש דדברי תורה אין צריכין חיזוק: כמאן כר' יוסי – דמתני' דאמר אף לאחריו בתמיהה ושבקת רבנן אי הכי דאליבא דר' יוסי מוקמת לה למגילת תענית כ"ט באדר נמי דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן דהיינו יום שלשים דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מכ"ט יום הוא משום דקא בעי למיסר יום כ"ט תיפוק ליה דבלאו הכי הוי אסור יום כ"ט דה"ל יום דבתר כ"ח שהוא י"ט כו' ואסור יום שלאחריו כר' יוסי ואמאי נקט ריש ירחא לאסור את שלפניו: דלא יעידון – שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה שנגזר עליהן שלא יעסקו בתורה: הפגינו – צעקו כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה: אי שמים – גרסינן אהה ה' להקב"ה היו צועקים על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות והיו אומרים להם לפני הקב"ה וכי לא אחיכם וכו': לא נצרכה אלא לחדש מעובר – בשנה מעוברת שיש בה שני אדר והאחד חסר דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוה יום שלשים לפני ר"ח ניסן א"נ דעברוה לאדר כגון שלא נראה החדש יום ל' דמשום יו"ט דכ"ח לא מיתסר אלא כ"ט: רבא אמר אפילו תימא חדש חסר – ואהכי נקט מריש ירחא דאי הוה אסר ליה ליום כ"ט משום בתר כ"ח לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה: דכל שלאחריו כו' – כלומר כל שאסור משום אחר י"ט בתענית הוא דאסור הא בהספד מותר ואהכי נקט מריש ירחא דלהוי האי כ"ט דנקט מוטל בין שני ימים משום דאי מיתסר משום דלפני יו"ט אימור לא איתסר בהספד דהאי דנקט כל שלאחריו כו' לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד אלא איידי דפריך דליתסר יום כ"ט משום בתר כ"ח הוא דמיהדר ליה כל שלאחריו כו': לימא מתשעה ותמניא גופיה – י"ט הוא דהא הוה ליה מהנך ימים טובים דאיתוקם בהו תמידא כדכתיב ביה מריש ירחא עד תמניא: ה"ג דאי איקלע מילתא ובטליני' לשבעה תמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא דאיתותב חגי דשבועיא – דאי איקלע מילתא שאם נגזר גזירה וצריכין להתענות תוך אלו ימים טובים דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטלה לחצאין: אכתי יומא תמניא אסור משום חגא דשבועיא – ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפילו אם אירע מילתא דבטלי אכתי הוא אסור תמניא גופיה משום קמא יומא דחג שבועיא דהוה יום שלפניו לאו פירכא הוא דהא יו"ט גופיה בטיל ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא דשבועיא וכה"ג מתרץ לקמן ביום טוריינוס: כ"ט נמי – דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו' להכי נקט בריש ירחא דאי מיקלע כו': כרבי יוסי – דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור: כר"מ – סתם מתניתין דקתני לאחריו מותר: מה ת"ל בהון בהון – דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט: ואמר שמואל גרס: הלכה כרבן שמעון – דמדרבנן נינהו ולא מחמרינן כולי האי: באלי – שם חכם: ה"ג כי אמר רבי יוחנן הלכה אדלא להתענאה – דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה לפניהן אסורים ולאחריו מותרין כרבי יוסי ולא כר"מ דאמר אף לפניהם מותר אבל אדלא למספד דאין הלכה כרבי יוסי [דאמר] לפניו ולאחריו אסור אלא כר"מ דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר: ומי א"ר יוחנן הכי – דלפניו מיהא אסור כרבי יוסי: מקדימין – שקראו קודם זמנה:
הלכו והפגינו. הפיגו לשון נהי וצעקה. אי שמים גרסינן פירוש שמים להקב"ה היו צועקין למה יאמרו הגוים איה אלהיכם ולהם אמרו וכי לאו אחיכם אנחנו וכו': לא נצרכה אלא לחדש מעובר. פירוש דעברוה לאדר שלא נראה הלבנה עד יום ל' והוי ר"ח ניסן יום ל"א פירוש וא"כ האי כ"ט לא מצינו לאוסרו משום יום שלפני ר"ח ניסן דיום ל' מפסיק בינתים משום הכי איצטריך לאוסרו משום יום שלאחר עשרים ותמניא: דאילו אי איקלע וכו'. שום גזרה מריש ירחא וכו' תמניא גופיה אסור דה"ל וכו' והקשה הקונטרס אכתי לימא תשעה ואפילו אי מיקלע שום גזרה ובטלינא לז' ימים וכו' אכתי אסור תמניא גופיה משום דהוי יומא דמקמי יומא דאיתותב חגא דשבועיא ותירץ הקונטרס הא לאו פירכא דהא מיו"ט גופיה דתמיד מבטלינן ליה ואנא ניקום ונגזור משום קמי יומא דאיתותב חגא דשבועיא וכי האי מתרצינן לקמן ביום טוריינוס: רב אמר הלכה כר' יוסי דאמר לפניו אסור אבל לאחריו מותר. וא"ת כיון דאמר הלכה כר' יוסי היאך אנו מתענין לפני הפורים דאי משום דבטלה מגילת תענית מ"מ אחנוכה ואפורים לא בטלו וי"ל דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם לעשותן י"ט ודלא להתענאה בהון אבל בדינים דלפניהם בטלו עוד י"ל דכיון דיום שלפני הפורים שנתבטל מיו"ט דידהו שהיו רגילין לעשות בהן ונתבטלו יו"ט שלהם ה"נ יש לנו לומר שיבטלו משום טעם לפני הפורים דה"נ אמרינן בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו' וכן גבי יו"ט טוריינוס דכיון דבטלו מיום שלהם לא יאסרו משום יו"ט הבא אחריהם דאסורים משום יום שלפניהם כמו כן ה"נ דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל משום עצמו ומותר להתענות לא יאסר משום יום שלפני הפורים:
לאסור יום שלפניו, הכא נמי — לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו. כמאן, כרבי יוסי דאמר: בין לפניו ובין לאחריו אסור. אי הכי בעשרים ותשעה נמי — מאי איריא דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא? תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא ביה! דתניא: בעשרים ותמניא ביה, אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרה להם: עמדו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה, אמרו: אי שמים! לא אחים אנחנו, לא בני אב אחד אנחנו, לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות! ובטלום, ואותו יום עשאוהו יום טוב. אמר אביי: לא נצרכה אלא לחדש מעובר. רב אשי אמר: אפילו תימא לחודש חסר, כל שלאחריו — בתענית אסור, בהספד מותר. וזה, הואיל ומוטל בין שני ימים טובים — עשאוהו כיום טוב עצמו, ואפילו בהספד נמי אסור. אמר מר: מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא, דלא למיספד. למה לי למימר מתמניא ביה? לימא מתשעה ביה, ותמניא גופיה אסור, דהוה ליה יומא דאיתוקם ביה תמידא! כיון דאילו מקלע ליה מילתא ובטליניה לשבעה — תמניא גופיה אסור, דהוה ליה יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא. השתא דאתית להכי, עשרים ותשעה נמי: כיון דאילו מיקלע מילתא ובטליניה לעשרים ותמניא — עשרין ותשעה גופיה אסור, דהוה ליה יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא. איתמר, רב חייא בר אסי אמר רב: הלכה כרבי יוסי, ושמואל אמר: הלכה כרבי מאיר. ומי אמר שמואל הכי? והתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: ומה תלמוד לומר ״בהון״ ״בהון״ שתי פעמים — לומר לך שהן אסורין, לפניהן ולאחריהן מותרין. ואמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. מעיקרא סבר: כיון דליכא תנא דמיקל כרבי מאיר, אמר הלכה כרבי מאיר. כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי, אמר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכן אמר באלי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי. אמר ליה רבי חייא לבאלי: אסברה לך, כי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי — אדלא להתענאה. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין,
תענית יח.