הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כח:מסכת תענית28b
מאי שנא הלל דדחי דידיה – מעמד דשחרית: ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה – דקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין בו מוסף דלא דחי דידיה אלא דמנחה: הכי קאמינא – הכי קא בעינא למימר: אלא דידיה – דמוסף: ה"ג רבי יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד – ואתנא קמא פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה ואתא ר' יוסי למימר דיש בו מעמד אע"פ שיש בו מוסף: אלא לאו דנעילה הוא – דאמר ר' יוסי דיש בו מעמד ואין מוסף דוחה אותו: באחד בניסן – דאית ביה הלל דראש חדש: קרבן עצים – (קרבן מוסף) דבני ארח בן יהודה: זאת אומרת – מדלא קתני נמי באחד בניסן אלמא הלל דראש חדש לא דחי ליה למעמד שמע מינה דלאו דאורייתא הוה אלא מנהגא כדלקמן: יחיד – כלומר אפי' יחיד גומר בהן את ההלל שכל אחד ואחד חייב לגמור בו את ההלל במסכת ערכין מפורש מאי שנא דגומר כל ימי החג ובפסח לא גומר אלא יום ראשון משום דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו וכל אחד ואחד כחג בפני עצמו דמי: ובגולה – שעושין שני ימים טובים משום ספיקא: דמדלגי דלוגי – כגון אנן דמדלגין לא לנו ה' לא לנו ונתחיל מן ה' זכרנו יברך: מנהג אבותיהם בידיהן – אבל הלל דחנוכה כגון באחד בטבת ודאי דחי דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי: לא יתחיל – אינו צריך להתחיל בראש חדש: ר' יוסי אומר בשבעה – וטעמייהו מקרא במסכת שבת בפרק ר"ע: בשבעה עלה משה – לקבל הלוחות כלומר ודאי ליכא מאן דפליג עלה דמתני' דקתני דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות מכלל דכולהו סבירא להו דבשבעה עלה ולאו מקרא נפקא לן דבשבעה עלה דהאי דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי איכא מאן דדריש ליה במסכת יומא כי אחר מתן תורה הוה משבעה בסיון עד י"ז בתמוז איכא מ' יום כ"ד דסיון שהוא מלא וי"ו דתמוז הרי מ' יום שעמד משה בהר: גמרא – כך קיבלנו מאבותינו: ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם וגו' – דבעת שהוסר ונתבטל התמיד באותו היום נתן שקוץ שומם דהיינו הועמד צלם בהיכל: ה"ג והא כתיב על כנף שקוצים – כלומר הא כתיב קרא אחרינא דכתיב ביה שקוצים דמשמע תרי: תרי הוו – שהעמידן מנשה בהיכל: ונפל חד על חבריה וקטעיה לידיה – והנקטע לא קא חשיב והיינו דכתיב שקוץ אחד: אשתכח דכתיב – על ההוא צלם הכי:
שנא הלל דדחי דידיה, ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה? אמר ליה רב אשי: השתא דלאו דידיה דחי — דידיה לא כל שכן? אמר ליה, הכי קאמינא לך: לא לידחי אלא דידיה! אמר ליה: איכא רבי יוסי דקאי כוותך. דתניא, רבי יוסי אומר: כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד. מעמד דמאי? אילימא מעמד דשחרית, הא תנא קמא נמי הכי קאמר! אלא מעמד דמוסף — דידיה נמי לא דחי?! אלא דמנחה — קרבן עצים דחי! אלא לאו, דנעילה. שמע מינה: דידיה דחי, דלאו דידיה — לא דחי. שמע מינה. וליתני נמי: באחד בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים! אמר רבא: זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל, ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת. ובגולה, עשרים ואחד יום, ואלו הן: תשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים הראשונים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת. רב איקלע לבבל, חזנהו דקא קרו הלילא בריש ירחא, סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר: שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. תנא: יחיד לא יתחיל, ואם התחיל גומר. חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וכו׳. נשתברו הלוחות, מנלן? דתניא: בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר: בשבעה בו. מאן דאמר בששה ניתנו — בששה ניתנו, ובשבעה עלה משה. מאן דאמר בשבעה — בשבעה ניתנו, ובשבעה עלה משה, דכתיב: ״ויקרא אל משה ביום השביעי״, וכתיב: ״ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה״. עשרים וארבעה דסיון, ושיתסר דתמוז, מלו להו ארבעין. בשיבסר בתמוז נחית, אתא ותברינהו ללוחות, וכתיב: ״ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלחות וישבר אתם תחת ההר״. בטל התמיד — גמרא. הובקעה העיר. בשבעה עשר? והכתיב: ״בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר״, וכתיב בתריה: ״ותבקע העיר וגו׳״! אמר רבא, לא קשיא: כאן — בראשונה, כאן — בשניה. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו. שרף אפוסטמוס את התורה — גמרא. העמיד צלם בהיכל, מנלן? דכתיב: ״ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם״. וחד הוה? והכתיב: ״ועל כנף שקוצים משמם״! אמר רבא: תרי הוו, ונפל חד על חבריה ותבריה (ליה) לידיה, ואשתכח דהוה כתיב:
תענית כח: