הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ל.מסכת תענית30a
מחגה – כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר"ח שנקרא חג כדאמרי' לעיל (תענית דף כט.) קרא עלי מועד: הלכה כר"מ – דלפניו אסור ולאחריו מותר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל – דאין איסור נוהג אלא באותה שבת: תרוייהו לקולא – כדמפרש ואזיל דבלפניו מוקי הלכה כר"מ דלפניו ולא לאחריו ובאותה שבת אבל קודם אותה שבת אפילו לפניו מותר: משש שעות ולמטה – כלפי השחר: המפסיק בה – דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה ואילך: ה"ג כיצד ישנה א"ר יהודה אם הוא רגיל כו': בעשרה – שהיו סועדין עמו לכבודו: וחכ"א ישנה – אשני תבשילין קיימי בשר ויין ימעט: מליח – דג או בשר מליח דאין בו טעם כל כך אחר ששהה שלשה ימים במלח כדלקמן כשלמים והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר: כל שהוא משום ט' באב – כגון סעודה המפסיק בה: כל שאינו משום ט"ב – כגון סעודה המפסיק בה בתענית צבור אי נמי סעודה שאינו מפסיק בה: ה"ג ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ – ולא גרסינן בשר כלומר אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ הואיל ומותר לאכול: אסור באכילה ובשתיה – הני אין נוהגין באבל דקא חשיב נמי איסורים שנוהגין בו לבד מהני דנהיגי באבל רחיצה סיכה ונעילה כו': ואסור לקרות בתורה כו' – דכתיב בהו משמחי לב: במקום שאינו רגיל לקרות – דכיון דלא ידע אית ליה צערא: עד כמה – הוי בשר גמור דלא הוי בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחד כזמן אכילת שלמים ולהכי נקט כשלמים דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאקרי בשר דכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם נפסל אחרי ב' וג' ימים: יין מגתו – חדש ומתוק ואינו טוב כיין ישן ומשלשל ומזיק: תוסס – רותח: אין בו משום גילוי – שאין נחש שותהו כי יברח מרתיחתו:
ומאן דאמר כולו אסור — מ״חדשה״, ומאן דאמר כל השבת כולה אסור — מ״שבתה״. אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר. ותרוייהו לקולא, וצריכא. דאי אשמועינן הלכה כרבי מאיר, הוה אמינא: אפילו מראש חדש, קמשמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי אשמועינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הוה אמינא: אפילו לאחריו, קמשמע לן הלכה כרבי מאיר. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו׳. אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה — מותר. ואמר רב יהודה: לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה — מותר. ותרוייהו לקולא, וצריכא. דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה, הוה אמינא: אפילו משש שעות ולמטה — קמשמע לן משש שעות ולמעלה. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה, הוה אמינא: אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה — קמשמע לן בסעודה המפסיק בה. תניא כלישנא קמא. תניא כלישנא בתרא. תניא כלישנא בתרא: הסועד ערב תשעה באב, אם עתיד לסעוד סעודה אחרת — מותר לאכול בשר ולשתות יין, ואם לאו — אסור לאכול בשר ולשתות יין. תניא כלישנא קמא: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה. אמר רבי יהודה: כיצד משנה? אם היה רגיל לאכול שני תבשילין — יאכל מין אחד, ואם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם — סועד בחמשה, היה רגיל לשתות עשרה כוסות — שותה חמשה כוסות. במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה — מותר. תניא אידך: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: ישנה. וממעט בבשר וביין. כיצד ממעט? אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר — יאכל חצי ליטרא, היה רגיל לשתות לוג יין — ישתה חצי לוג יין, ואם אינו רגיל כל עיקר — אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה רגיל לאכול צנון או מליח אחר סעודתו — הרשות בידו. תניא אידך: כל שהוא משום תשעה באב — אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ. כל שאינו משום תשעה באב — מותר לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: כל שעה שמותר לאכול בשר — מותר לרחוץ. תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל — נוהגות בתשעה באב; אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות, ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות באיוב, ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר: ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״. רבי יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות. אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו. ותינוקות של בית רבן בטלים בו, משום שנאמר: ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״. לא יאכל בשר ולא ישתה יין. תנא: אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו. בשר מליח עד כמה? אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל: כל זמן שהוא כשלמים. ויין מגתו עד כמה? כל זמן שהוא תוסס. תנא: יין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו — שלשה ימים. אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי: ערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח, ויושב
תענית ל.