הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ה.מסכת תענית5a
רבא אמר כיון שהתחיל – בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק: הדר ביה – ממאי דאמר פוסק: מונה כ"א יום – מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ י' ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר"ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק שביעי שהוא כ"ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל"א מונה כ"א יום כדרך שמונה כו' כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר"ה כ"א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ' וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה"כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ"א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק: א"ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא – דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה: והא במרחשון הוא – כדתניא לקמן ובספרי הוא: יורה ומלקוש – מפרש לקמן: אמר ליה – ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע"י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו': הכי גרסינן יצא אדר ולא ירדו גשמים – ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן: רביעה ראשונה – התחלת גשמים ולקמן (תענית דף ו:) מפרש רביעה שמרביע את הארץ: או יזרענו וימות – ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל: נעשה להם נס כו' – והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו': נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים – שאצרו העכברים: יצאו וזרעו – וזרעו מה שבידם: שני – בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה' בניסן והקריבו עומר בט"ז בניסן מאותה תבואה חדשה: הגדילה בששה חדשים – מתשרי ועד ניסן: בי"א יום – מחמשה בניסן עד ט"ז בו: הזורעים בדמעה ברנה יקצורו – שלא היה להן מה לאכול: מאי הלך ילך ובכה – אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר: בהליכתו – לחרוש התלם: ובחזירתו אוכל חזיז – שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל: מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו – אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו: שבולת זרתים – זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת: כי קרא ה' לרעב – בימי יהורם בן אחאב נאמר: מה שבשדות – ספיחים ומה שנשתייר בשדות: אכלו בשר בניהם – מקצתם: משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב"ה בעיר: לא אבא בירושלים כו' – והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו – ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה: ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא – אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין: באחת – עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים רשעים: עשרים וארבע שביקא להו – בתמיה בפרשת התשפוט (יחזקאל כב) כ"ד עבירות שעברו ל"א שעברו על כ"ד ספרים:
רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. כלומר כיון שהתחיל ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק: יורה במרחשון הוא. פי' אקרא דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון פריך דמתני' אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך אבל ביורה מודה דבמרחשון: ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וכו' וקשיא הא דקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום הוה ליה למימר גדילה בתליסר ובי"ד יומי שהרי מיד מתחלת ליגדל ושמא י"ל דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית קאמר נמצא גדילה בי"א יום וצ"ע: לא אבוא בעיר. פירוש בעיר ר"ל בעיר ממש וי"מ פשטיה דקרא בעיר בשנאה כלומר לא אבוא בשנאה ועיר הוי ל' שנאה כמו ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו יד):
אמר: כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. ואף רב הדר ביה. דאמר רב חננאל אמר רב: מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה ימים מראש השנה עד יום הכפורים, ומתחיל, וכיון שהתחיל — שוב אינו פוסק. והלכתא: כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. מתני׳ עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר: ״ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון״. גמ׳ אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: יורה בניסן? יורה במרחשון הוא! דתנן: יורה במרחשון ומלקוש בניסן! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה ״יתר הגזם אכל הארבה וגו׳״. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו! אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין — יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן צאו וזרעו. נעשה להם נס, ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן. הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים, גדילה באחד עשר יום. נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים, קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: ״הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו׳״. מאי ״הלוך ילך ובכה נשא משך וגו׳״? אמר רבי יהודה: שור, כשהוא חורש — הולך ובוכה, ובחזירתו — אוכל חזיז מן התלם. וזהו: ״בא יבא ברנה״. מאי ״נשא אלמתיו״? אמר רב חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא: קנה זרת, שיבולת זרתים. אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק, מאי דכתיב: ״כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים״, בהנך שבע שנים מאי אכול? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: שנה ראשונה אכלו מה שבבתים, שניה אכלו מה שבשדות, שלישית בשר בהמה טהורה, רביעית בשר בהמה טמאה, חמישית בשר שקצים ורמשים, ששית בשר בניהם ובנותיהם, שביעית בשר זרועותיהם, לקיים מה שנאמר: ״איש בשר זרעו יאכלו״. ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק, מאי דכתיב: ״בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר״, משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה! ומי איכא ירושלים למעלה? אין, דכתיב: ״ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו״. ואמר ליה רבי נחמן לרבי יצחק, מאי דכתיב: ״ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא״? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם, מאי היא — עבודה זרה. כתיב הכא: ״מוסר הבלים עץ הוא״, וכתיב התם: ״הבל המה מעשה תעתעים״. ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק, מאי דכתיב: ״כי שתים רעות עשה עמי״, תרתין הוא דהוו? עשרין וארבע שביקא להו? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אחת שהיא
תענית ה.